ועכשיו, החלום הבא שלי!
נולדתי בריא וכאחד האדם, אך החיים זימנו לי אתגרים לא פשוטים. בגיל שנתיים איבדתי את שמיעתי בעקבות טיפול רפואי מציל חיים, אך בגיל ארבע חזרתי לשמוע ובזכות אמי המדהימה למדתי לדבר. מאוחר יותר, אחרי 7 פגיעות חוזרות ונשנות בעיניים, איבדתי את ראייתי לחלוטין. מעבר
ציוץ ראשון שלי אי פעם בטוויטר, וכעיוור שמשתמש במחשב עם מסך ברייל מיוחד לעיוורים, חייב להגיד שאפו ענק על הנגישות של טוויטר גם למשתמשים עיוורים. הלוואי שגם כל הפלטפורמות והרשתות החברתיות היו נגישים ברמה כזו.
מכירים את זה שהילד אומר לכם: ׳אבא בוא תראה מה עשיתי׳? אז בן ה-4 שלי אותו דבר רק ׳אבא בוא *תיגע* מה עשיתי׳, ומושך לי את היד שאמשש. זה כל פעם מרחיב לי את הלב. הוא מבין שזו הדרך שלי לראות. אינטילגנציה רגשית כל כך גבוהה שיש לילדים.
לראות את הטוב: אני ברכבת ויש פה אחד שצועק בטלפון כבר שעה. אכל לי את הראש. מה עושים? מכבים את מכשירי השמיעה עד שנגיע לת״א השלום. הבעיה שאני עיוור ולא רואה לאן הגענו. אעדכן.
עברתי בבניין משרדים קודם והיה שם שלט בכתב ברייל: ׳על מנת לפתוח את הדלת יש ללחוץ על הכפתור הירוק׳. התקדמות נהדרת, רק איך אני מוצא את הכפתור הירוק למען השם?
הציוץ היום של
@GloryTsoi
נגע בי ב��קודה רגישה. אני מאוד מקווה שזה לא יגרום לאף אחד לחשוש מלסייע לאנשים עם מוגבלות. הכנתי כמה סימנים לזהות אם מדובר במתחזה או באמת באדם שזקוק לעזרה.
אני כואב מאוד את מה שגלוריה הייתה צריכה לעבור.
כשסיימתי את שירותי הצבאי, כמו רבים מחבריי רציתי גם אני לצאת לטיול הגדול. ביקשתי מחברים שעמדו לצאת לטרקים במקומות שונים בעולם שאצטרף אליהם, אך סורבתי בנימוס ובתואנה "זה מסוכן מדי בשבילך, אתה לא יכול". זה פגע בי מאד. נרשמתי ללימודים מיד עם סיום השירות הצבאי, ואת החלום שלי לצאת
סיפור אמיתי: מישהי מתקשרת אליי ושואלת "אתה אביחי, הבחור העיוור שמעביר הרצאות על סיפור החיים שלו? אפשר לדבר איתך?". "כן אני בנסיעה, אז יש לי כמה דקות לדבר", עניתי. "טוב האמת שרציתי כבר לסגור איתך על תאריך, אבל בטח אתה לא יכול עכשיו להסתכל ביומן, כי אתה נוהג".
בחורה חרדית רצתה לעזור לי לחצות כביש, אך כיוון שהיא שומרת נגיעה לא יכולתי להניח לה יד על הכתף.אבל היא לא ויתרה ושאלה אם בסדר שתחזיק לי במקל? היא הובילה אותי נהדר ואני כיבדתי אותה פעמיים: על הנאמנות לעקרונות שלה, אך עדיין התעקשה ומצאה דרך לעשות מעשה טוב. שאפו!
רעיון גאוני ומרגש בעיר נאפולי באיטליה: מעקה עם נקודות בכתב ברייל, שם מתואר הנוף שממול. כעיוור שמאוד אוהב נופים, זה חידוש מבורך שהלוואי והיה נעשה בו יותר שימוש. בטח בישראל 🇮🇱
תקשיבו אני המום! בשבועיים האחרונים אני עובד עם התאגיד על הנגשת המונדיאל לעיוורים, ובתחילה סוכם שישדרו רק משחק מונגש אחד בכל יום, אבל מסתבר שהחוצפנים מתכוונים להנגיש בסוף את כל המשחקים! עם צוות שדרנים ופרשנים מהשורה הראשונה!!!
@kann
יצאתם אלופים ומרגשים!!! לא יכול לחכות כבר!!!
בחור נחמד ניגש לסייע לי לחצות מעבר חצייה כשעמדתי ברמזור, ואומר לי שצריך להמתין כי עכשיו אדום. אמרתי לו: "כולם כאן עוברים באדום, עזוב בוא נחצה". הוא השיב: ״כן, אבל אני שוטר״. מפה לשם, מי בא לשחרר אותי בערבות?
היום ניגשה לעזור לי בחורה מקסימה שהייתה לבושה די חשוף. היא ליוותה אותיעד לרציף שהייתי צריך ולא עזבה עד שווידאה שעליתי ברכבת הנכונה. מישהו לידי העיר לה שלפני שהיא עוזרת לעיוורים, שקודם תתלבש נורמלי. ברכבת הוא בא והעיר גם לי. לא התאפקתי ואמרתי לו, ״עזוב שלא אמרת לה מילה טובה על
שבת אצל ההורים של אשתי. השעה 2 בלילה, התינוקת בוכה. הבקבוק שלה ריק. אני הולך למטבח וממלא בקבוק. אשתי שואלת אם אני בטוח שזה מים, אני משיב: בוודאי. היא מתעקשת לטעום. מסתבר שזה תירוש ענבים. מסקנה: אל תסתכלו בבקבוק, אלא במה שיש בו. בטח אם עיוור נתן לכם אותו.
הלב שלי פשוט מרוסק ולא מעכל. הבוקר התבשרתי על נפילתו של ראש מועצת שער הנגב, אופיר ליבשטיין ז"ל, ומאז מרגיש כאילו מחצו לי את הלב עם אבן. לא יכול להשלים עם זה שהוא איננו.
את אופיר ז"ל זכיתי להכיר לפני שנתיים, במסגרת פעילות לתחבורה ציבורית טובה יותר בנגב המערבי והוא התגייס בלי
בשעה טובה חולצנו ונחתנו בשלום חזרה בקטמנדו. זהו, תם ונשלם לו הטראק האדיר הזה. בחרתי לחתום אותו באופן הכי סמלי שיש ולהניף את דגל ישראל, שם בגובה של 4400 מטר ובחצי השני של העולם. בחיי שהתרגשתי.
בהגיעי למלון, עשיתי מקלחת ארוכה וחמה. אחרי כל השבוע הזה בהרים, בלי שירותים, מים חמים,
פניתי לגברת שעמדה לצידי ברמזור וביקשתי ממנה עזרה לחצות. "בטח בטח!", היא עונה לי בשמחה. "תקשיב, עכשיו הרמזור אדום, כשתראה שמתחלף לירוק אז תעבור, אתה תסתדר נכון?" והלכה לה. 😂
ה-6.7 זה יום המזל שלי. למה? ביום זה נישאו ההורים שלי והם הזכייה של חיי. הם שנאבקו, נלחמו כאריות, האמינו, הרימו אותי שוב ושוב מהקרשים ודחפו להגשמת כל חלום שרק רציתי. כל הצלחה שלי, היא החזון שלהם. יום נישואים שמח הורים יקרים שלי.
בן ה-4 ואני הולכים בשבת במדרכה. הילד מכניס את ידו בידי ושואל "אבא, אתה לא רואה כמה אני אוהב אותך?"
"אני לא רואה, אני מרגיש", השבתי לו. הוא מהרהר רגע בתשובתי ואומר "אהה! אז אני אגיד לך בכתב ברייל של העיוורים, שאני אוהב אותך".
לא עומד בזה.
לפעמים אני מרגיש שדווקא בגלל שאני עיוור, אני זוכה להיחשף לטוב שסביבנו, יותר מאחרים. למשל קבלו דוגמא מהבוקר: שאלתי בחור שחיכה לאוטובוס שלו, אם יש מוניות בסביבה. הוא ענה שכן, והתעקש להתלוות אליי לעצור מונית. בינתיים האוטובוס שלו כבר עבר, אבל זה ממש לא הזיז לו. בחור שאני לא מכיר >>
אוריאל סבג, ילד מתוק בן 11 נ��לד עיוור. אבא שלו פנה אליי לפני חודש וחצי באינסטגרם, וסיפר לי שהבן רוצה לפגוש אותי. ההורים האמינו שהמפגש יכול ״לתת לו תקווה לעתיד ויחזק אותו״, לדבריהם.
היום התקיים המפגש במשרד שלי בת״א, שנארך כשעה וחצי. סיפרתי לו קצת על עצמי, והוא סיפר לי על עצמו.
היום הראשון בטרק האגמים הקפואים של נאפל הגיע לסיומו.
9 שעות טיפוס בגשם בלתי פוסק.
היו כמה שנכנעו ועלו על סוסים בדרך (לא אני).
לקו הסיום, ביחד עם המלווה שלי הגענו ראשונים, ואז עלו הספקות האם אני באמת עיוור.
הייתי אמור לעלות בבוקר לשידור אצל קלמן וליברמן, אבל לא הייתה קליטה. אולי
ביקרתי היום במערכת ידיעות אחרונות במסגרת קורס עיתונאים לאנשים עם מוגבלויות. התרגשתי לפגוש איש מרתק, עם ידע בלתי נגמר ואנושיות של ג׳נטלמן.
עמית סגל, אתה אלוף!
היום זה בדיוק חודש מאז שפתחתי טוויטר וצייצתי לראשונה. לא חשבתי שאהנה מזה בצורה הזאת. פלטפורמה מדהימה, בית למינגלינג בין אנשים מרתקים. תודה על ההזדהות עם תפיסת החיים שלי, הנגישות המדהימה של טוויטר, וההומור המשובח שעושה לי שמח.
התקשרתי למוקד הרכבת לתאם מראש דייל שילווה אותי לרכבת מלוד לאשקלון בעשרה ל12:00. הנציגה, ״אין לי רכבת בעשרה ל12:00, יש רק ב11:50״. התרציתי והסכמתי לעלות ברכבת של 11:50.
על תסכול שהפך לאור גדול: לפני כשנתיים התחלתי מאבק שמטרתו להחזיר את שידורי הספורט ברדיו, כפי שהיו בעבר. אף אחד לא שם עליי. כולם הפילו אחריות אחד על השני. לדעתי כי לא הבינו את משמעות הפניה. מפעם לפעם ניסיתי וניסיתי - לא עבד.
אחרי שבוע ראשון בטוויטר, ועם 4,882 עוקבים מרגשים (אולי תעגלו לי ל5k?) והתחושה המדהימה שאתם מעניקים לי כאן, חוזר לחיים האמיתיים ולניקיונות הבית וההכנות לשבת.
היום אני בן 40. עשו לי מסיבת הפתעה ואני עדיין מנסה להבין מי באמת נמצא פה. גיליתי למשל שעורך הספר שאני כותב נמצא פה, והגיע מבני ברק במיוחד.
גיל 40 מלא בחששות. זה מרגיש לי כאילו אני ממש מתבגר. אני זוכר שהרופאים אמרו לי כאשר התעוורתי והתחרשתי, שבגיל 30 כנראה כבר לא אשמע יותר בכלל
יצאנו אתמול בבוקר מסימגומפה והמשכנו בטיפוס. חצי מהדרך הייתה קשה מאוד, וחצי דרך הייתה נחמדה יותר. בחיים לא נתקלתי בכמות גשם ושלג כזו.
בדרך פגשתי המון ישראלים, שלפתע פתאום קוראים בשם שלי בהתרגשות. הייתי בהלם. מי היה מאמין שמישהו יזהה אותי בנפאל?! קצת צחקתי איתם שברחתי לנפאל כדי
הצטמררתי כעת לקרוא על החלטת משפחתו של סמ"ר עידו ברוך ז"ל, לתרום את קרניות עיניו להשתלה. כמי שאיבד את ראייתו בילדות, אני נפעם ממעשה אצילי שכזה, מצד משפחה המצויה בשיא הצער ו��כאב שלה עתה. יהי זכרו ברוך.
היה לי חלום לפני כמה שנים לעשות קטע סטנדאפ, ולא היה לי האומץ. אתמול, הוא התגשם לראשונה בחיי בזכות גיא הוכמן המדהים שזרם איתי. היה לי מדהים! קחו קטע מתוק מהסוף
@HochmanGuy
הזדעזעתי עכשיו לקרוא על הניסיון של חיזבאללה להתנקש ב
@bogie_yaalon
אשתקד.
האנשים האלו פשוט חיות!
בוגי, שמח שאתה עדיין איתנו ומאחל לך אריכות ימים ובריאות איתנה.
בשבת הבן שלי ואני בנינו סוכה קטנה מלגו. היום הוא הלך נרגש עם הסוכה לגן. הוא היה גאה בזה שלמרות שאבא שלו עיוור, הוא יכול לבנות איתו סוכה מלגו. נזכרתי בפחדים שלי לפני שהתחתנתי, מתגובת הילדים שלי בגלל המוגבלות. מרגש היום לדעת שלמרות המוגבלות, הם גאים ומאושרים בנו.
ממשלה שמתפארת במדיניות של אי סגרים בקורונה, סוגרת את הנגב המערבי בגלל ארגון טרור קיקיוני. בלי לתת הסבר מינימלי, ילדים עם חרדות, עסקים בהפסדים וחוסר יכולת לנהל שיגרה. מה זה הדבר הזה?! בושה!
בטעות נפל לילד שלנו הבקבוק ונשפכו קצת מים. לתדהמתי הוא רץ לקחת מגבת ואומר לי "אבא, אני מנגב מהר, כדי שלא תחליק פה". אמנם הוא ראה אותי ואת אשתי בעבר ממהרים לנגב נוזל שנשפך, וגם הסברנו לו שמישהו עלול להחליק, אבל לא האמנתי שבן 4.5 מבין ומפנים זאת עד כדי כך. הלב שלי פשוט נמס ממנו.
היום הקטנה שלנו, רוני רחל, חוגגת שנתיים. כשהתעוררה, קיבלנו אותה בבלונים ושרנו לה "היום יום הולדת". כמובן שגם נחגוג לה בבית ובמעון שלה, אבל כשחיבקתי ובירכתי אותה, המחשבות והרגשות הציפו אותי. חשבתי ונזכרתי…
הבן הגדול שלי הכניס הרבה אור לחיי, והוא חוגג יום הולדת 5 עם סיום התנ״ך. מדי ערב לפני השינה אנו נוהגים לקרוא פרק מהתנ״ך, בדיוק כפי שעשתה עמי אימי כשרצתה ללמד אותי לדבר אחרי שלא שמעתי עד גיל 4. עבורי זה רגע מרגש במיוחד! קטנצ׳יק שלי, אני אוהב אותך!
נפגשתי כעת עם שרת התחבורה
@MeravMichaeli
בהמשך לציוץ מאתמול. הצגתי לה את הפתרונות שאנו מציעים על מנת לתגבר את תנועת האוטובוסים מהנגב המערבי למרכז. השרה השיבה שהפתרונות טובים, וייבחנו בחיוב. אמשיך לעקוב!
נפגשתי הערב עם איש מדהים שבטח כולכם מכירים, שלום אסייג. איזה בן אדם, וואו! כזה נגיש, בגובה העיניים (נראה לי😉). נתן לי במה בהופעה לעיני 499 איש ואני במועצת שדות נגב. היה מדהים!
אחרי מאבק של שנתיים, ובתזמון מושלם, המאבק הצליח! יהיו שידורי ספורט מונגשים לעיוורים במונדיאל והמשחק המרכזי בליגת העל בשידור של
@kann
. מודה לשר התקשורת, יורם ארבל, שר התרבות והספורט, התאגיד והמנהלת שנענו לבקשתי לקיים שולחן עגול, שבו פתרנו את כל הסוגיות והצלחנו להביא תוצאה מדהימה!
כבר שנים שאני מפנטז ומנסה לשכנע את אשתי שנקנה ספה אדומה. בסוף הסבלנות והעקשנות משתלמות. סליחה אשתי האהובה ששיגעתי אותך עם זה, ותודה על שככה את זורמת ומגשימה לי את הפנטזיות שלי. 🥹❤️🔥
יש לי כבוד עצום לאנשים שמקפידים ולא נרתעים מלתקשר ישירות עם אדם שיש לו מוגבלות, ולא פונים אליו בגוף שלישי דרך המלווה שלו כמו: ״מה הוא צריך?״, ״למזוג לו?״ וכדומה שזה ממש מעליב. כך נהגו בי בכבוד המלצרים במסעדה שאכלתי בה היום וזה נתן לי הרגשה נפלאה. שאפו!
פעמים רבות התבלבלתי בין משקה רגיל לדיאטתי, כי אין סימן לעיוורים שניתן למשש. אני מעביר המון הרצאות לעובדי "קוקה קולה" והעליתי בפני בכירה בחברה את הנושא. לשמחתי בחמישי האחרון התבשרתי שעובדים על זה מול החברה העולמית. הלוואי שיצליח לנו. זה אולי שינוי קטן, אבל גדול וחובק עולם.
אביחי חוגג היום יום הולדת, ואני יודעת שהדבר שהכי מרגש אותו ועושה לו טוב - אלו מילים. אז ארגנו לו כמה, ומקווה שתצטרפו גם אתם.
מזל טוב בעלי היקר, תמשיך להאיר לכולנו את הדרך באופטימיות מידבקת.
לפני שנים כתבתי קטע סטנדאפ, וחלמתי שיום אחד תהיה לי ההזדמנות. הבעיה: עשיתי כמה דברים מאז, ואין לי מקום בפרופיל להוסיף ״סטנדאפיסט״. מה הייתם מורידים?
חלק 1/2
אחת התמונות היפות ביותר שחרוטות לי בזיכרון מהתקופה שראיתי, היא שקיעה בים. גם עכשיו, אפילו שאני לא רואה, אני עומד כאן ושומע את הגלים, חש ומריח את המליחות שבאוויר, ומתפעל מהיופי של המראה הזה.
חייב לשתף. היום התראיינתי למשרה מסויימת והוקסמתי מהיחס שקיבלתי. הם ידעו שאני עיוור, ומנהלת הגיוס ירדה אליי ללוות אותי, בריאיון הם התלהבו מתכנת הברייל שמתרגמת לי מהמחשב, הם אמרו לי בכנות מה טוב ומה חסר להם בי, והרגשתי שהמוגבלות שלי פשוט לא מהווה כל שיקול בעיניהם. מדובר בחברהידועה
מה שהכי מלחיץ אותי בתקופה הזו של הסלמה בטחונית, זה שתהיה אזעקה בזמן שאני מתקלח ואיני שומע, כי אסור לי להתקלח עם מכשירי השמיעה. אז מתקלח הכי זריז שאני יכול וממהר לשים אותם בחזרה.
אחד הנושאים הקשים בכל מוגבלות לדעתי, הוא פיחות בתחושת העצמאות. המשקפיים האלו מסייעים לעיוור לעשות מגוון פעולות מבלי להשתמש בעזרה מהסביבה. ממש מרגש! אגב, פיתוח ישראלי של
@OrCam
🇮🇱
בכל פתיחת שנת לימודים, אני נזכר ביום הראשון שלי בכיתה א', אחרי המאבק הקשה שהיה להוריי שהתעקשו שאלמד בכיתה רגילה, וכמובן הצליחו מול מערכת שלא עשתה חיים קלים. בטקס קבלה שערכו לנו, המורה סיפרה שלי שאבא שלי, אדם מחוספס, עמד בצד ובכה. כנראה דמעות של תסכול וניצחון כאחד.