Education Correspondent
@Haaretz
כתבת החינוך של הארץ, ירושלמית בגלות ת"א. עדיין לא פגשתי את אירה גלאס, אבל יש לי פודקאסט! מעשה בשישה סיפורים Shira.kadari
@gmail
את הסיפור הזה אפשר להתחיל בכל מיני דרכים, אבל אני אתחיל אותו לפני שלוש שנים, כשהייתי בחופשת לידה ובערו לי הקוצים לעשות עם עצמי משהו. לא ממש ידעתי מה זה המשהו הזה, רק שהוא חייב להיות פודקאסט, והוא חייב להיות נרטיבי. בקיצור, קינאתי נורא ב״שיר אחד״. פאסט פורוורד קדימה >>
בצלצול הראשון, כשתלמידי החטיבה נכנסו בשער בית הספר אחרי תשעה שבועות של סגר, התלבטתי אם זה ציר או סתם כאב גב. בשיעור מדעים כבר התחלתי לחשוד. כעבור שעתיים וחצי הוא היה בחוץ. ברוך הבא ילד 🐣
תניחו רגע לכנסת ותראו מה קורה כמה עשרות מטרים ממנה, בבית הדיור המוגן על גבול גן סאקר: בתחילת השנה החלו לפעול בקומת הקרקע שלו שני גני ילדים, והדבר הזה מאפשר חיבור קבוע ואמיתי בין הילדים לקשישים שגרים במקום. במסיבת הסיום של הגן >>
בחברה החרדית זה סוד גלוי, אפילו לא ממש סוד: שיקולי הקבלה למוסדות החרדיים, ובמיוחד לסמינרים שבהן לומדות בנות בגיל תיכון, כוללים התייחסות שאינה משתמעת לשתי פנים להשתייכות עדתית, ייחוס משפחתי ומראה חיצוני. אבל בשיח הכפול שכל כך מאפיין את יחסי המדינה והחברה החרדית, הרשויות מעדיפות >>
מעטים ונדירים הרגעים בחייה של עיתונאית שפרסום מצליח לשנות משהו קונקרטי במציאות. זכיתי לרגע כזה לפני ארבע שנים, כשלאחר פרסום ב״הארץ״, משרד החינוך נאות להמשיך להסיע את פידאא אבו עפאש, ילדה עיוורת מהכפר הלא מוכר ואדי אל נעם, לבית הספר שלה בבאר שבע - שבו השתלבה מצוין, ובו למדה >>
לא יודעת איך לבשר לכם את זה אבל מערכת החינוך בקריסה. ההורים בגנים כבר יודעים את זה, ההורים בחינוך המיוחד בוודאי שיודעים. מעניין מתי מישהו יתחיל לשים לב
הי יואב, היא לא הודלפה לתקשורת אלא עלתה לאתר בתי המשפט והיתה זמינה לכל המעורבים בתיק. "התקשורת" קראה אותה בערב החג, כפי שהיו יכולים לעשות גם במשרד החינוך
החלטת בית המשפט המחוזי, שהודלפה לתקשורת עוד בטרם הובאה לידיעת משרד החינוך, בנושא תוכניות פורום המשפחות השכולות הפלסטיני במערכת החינוך היא מזעזעת.
ההחלטה היא התערבות גסה, שגויה ומיותרת של בית המשפט בהחלטות הדרג המקצועי של משרד החינוך.
לגופו של עניין - משפחות מחבלים לא יכנסו
לפני שבועיים, אחרי שמשרד החינוך הודיע שיזמן את המורה סברין מסראווה לשיחת בירור בעקבות השתתפותה בצעדת השיבה, התקשרתי אליה כדי לבקש תגובה. השיחה תפסה אותי לא מוכנה. בצד השני של הקו שמעתי מורה שמלמדת בחינוך העברי מתוך בחירה ומחויבות גדולה לחיים משותפים. שמעתי על העמידה >>
מה חשוב לי בתור דתייה שגרה בתל אביב: גן דתי ליד הבית, בית ספר שכונתי דתי ושפוי בשכונה
מה ממש לא מזיז לי (או מזיז לטובה) בתור דתייה שגרה בת"א: אוטובוסים בשבת
כשהסטודנטים במעונות של מכללת נתניה, רובם המוחלט ערבים, ניסו לחזור אליהם אחרי ההפגנה הסוערת במוצ״ש לפני שבועיים וחצי - הם גילו שהצ׳יפ האלקטרוני לא עובד. ״השומר בכניסה ואמר לי שאני יכולה להיכנס לחצי שעה-שעה כדי לפנות את הדברים, ואם אתעכב הוא יזמין משטרה״, סיפרה ל-
@Haaretz
>>
>> להתנהג כמו הקופים המפורסמים שלא שמעו ולא ראו. בפרוטוקולים של בתי משפט, בהתכתבויות רשמיות ובשאילתות, הרשויות מכחישות שהשיקולים האלה נלקחים בחשבון. מסמך ענק, שומט לסת, של עיריית ירושלים שהגיע לידי ״הארץ״ חושף את האמת מאחורי ההכחשות: השיקולים באי קבלת נערות לסמינרים מדוברים >>
>> גלויים ומתועדים על גבי מסמכים של עיריית ירושלים. קשה להאמין, אבל אלה לא מסמכים היסטוריים אלא טבלה מ-2024. תלמידה אחת לא התקבלה "בגלל אחיות שעזבו את הדרך". תלמידה הותירה רושם טוב, אך לא התקבלה כי "אין מספיק אשכנזיות בשביל להכניס אותה".
במשפחה הסמולנית שלי לא מסוגלים פשוט לכתוב "מהממתתת + אימוג'י מאוהב" כשאני שולחת תמונות של הבנות. זה תמיד משהו מתחכם עם רפרנס. היום שלחתי תמונה של בת 3, אבא שלי בתגובה: כובשת, קודם את מנהטן ואז את ברלין
דודי מאיה עבר הסבה להוראה אחרי עשרים שנות קריירה כמנהל מערכות מידע. הוא ציפה שמשרד החינוך יכיר לו בוותק שצבר בעבודה הקודמת, בכל זאת יש קשר בינה לבין הוראת המתמטיקה. להכרה כזו יכולה להיות השפעה של אלפי שקלים על המשכורת. אבל המשרד דחה את הבקשה, ומאז, כבר ארבע שנים (!) שהוא רודף >>
מעניין שעמית סגל מדבר על בריונות שלי בעניין ביני אשכנזי והוא זה שכרגיל בבריונות סותם את הפה לכל מי שמעז לבקר את מקור ראשון.
מערכות שלמות בתקשורת הישראלית מחרימות עיתונאים מהימין או כאלו עם כיפה:
אין במרקר עיתונאי ימני.
אין בהארץ עיתונאי עם כיפה.
אין במערכת המקור ימני.
ועוד >>>>
>> ראש העיר שלה קרא רק בשבוע שעבר לשלול אזרחות של משפחה בגלל תקרית בבית ספר. במשרד החינוך ביקשו שלא להגיב והפנו לקבלת תגובה מעיריית באר שבע. מהעירייה נמסר: "העירייה תגיב לבית המשפט כמקובל".
בואו אספר לכם מה קורה כשחדשות 12 מדווחים ש"גני הילדים ובתי הספר יסגרו": משרד החינוך מודיע שלא קיבל הנחיה כזו, בסביבת השר גלנט כנ"ל, ובעיקר - כל קבוצת הורים שאני חברה בה נמצאת בהתמוטטות עצבים כללית וניסיון לפירושי רש"י על הדיווחים הסותרים בכלי התקשורת >>
>> לקרוא בברייל בעברית בלבד. לא תיארתי לעצמי שארבע שנים מאוחר יותר, כשפידאא תגיע לכיתה ז׳, עיריית באר שבע תסרב לאפשר לה להמשיך בחינוך העברי (כזכור - זו שפת הקריאה היחידה שלה!) על מנת שתוכל להמשיך את ההתקדמות שלה, מכיוון שהיא אינה תושבת העיר. הנה היא היום, יושבת בבית כבר חודש >>
>> ובניגוד לפעם הקודמת, היא מבינה היטב שהסיבה לכך היא שבעירייה לא מעוניינים לאפשר לה להירשם לבית הספר. כתבתי שלא תיארתי לעצמי, אבל האמת שהגישה הזאת לא מאוד מפתיעה מצד עירייה שעד לפני כמה שבועות סירבה לרשום ילדות ערביות תושבות העיר (!) לבית הספר בנימוקים שונים ומשונים, ושסגן >>
אחרי ה-7 באוקטובר הצטברו על שולחן הנהלת הטכניון עשרות תלונות נגד סטודנטים שפרסמו פוסטים שתומכים, לכאורה, במעשי הטבח של חמאס. מי שאסף רבות מהראיות נגד הסטודנטים הם פעילי ״אם תרצו״, שגם היו מעורבים בהגשת תלונות במשטרה נגד חלקם. ריתא מוראד >>
זה לא מפתיע, בהכירנו את רוח המפקד, ובכל זאת מצליח מאוד להעציב: משורד החינוך קבע אתמול שפורום המשפחות השכולות לא יוכל להיכלל במאגר התוכניות של משרד החינוך. המהלך הזה נבנה כבר בחודש ינואר, אז שונו תנאי המכרז ונוסף להם סעיף קטן: אסור שהתוכניות יכללו "ביזוי והשפלה של צה"ל >>
אני נזהרת מאוד מלכנות את הפרסום אתמול על בתי הספר של בעלז וחסידויות נוספות לזרם הממלכתי חרדי (ממח) "רעידת אדמה", כי הניסיון מלמד שזה לא נגמר עד שזה לא נגמר. אבל כמה וכמה שיחות אתמול מצביעות על תחילתה של מגמה מסקרנת, שבהחלט מבשרת על שינוי >>
יחד עם
@elad_man
ניסינו להבין דבר פשוט: במה בדיוק עוסק חיים ביטון, השר במשרד החינוך. הוא אחראי על החינוך החרדי? יש לו סמכויות נוספות? איך קיש והוא חולקים ביניהם את האחריות על המשרד עם התקציב הכי גדול במדינה? חיכינו וחיכינו, והיום קיבלנו תשובה. התשובה:
מדי יום, במשך שש שנו�� לימודיו, עלה נפתלי שם טוב לאוטובוס ממקום מגוריו בכפר שלם שבדרום תל אביב לרחוב צייטלין במרכז העיר. החלוקה בין הכיתות בשכבה היתה ברורה: בכיתה המדעית רוב התלמידים היו אשכנזים, ובכיתה האחרת היו תלמידים ממוצא מזרחי בלבד, תושבי שכונות דרום תל אביב. בכיתה ט׳ >>
איך עומדים בפני 500 תלמידים בבוקר הראשון אחרי הבשורה על נפילת המנהל בקרב? איך מתווכים להם את היעלמותן לתמיד של לחיצות היד החזקות ושיחות המסדרון של מי ש״התעניין באמת, לא בשביל הסמול טוק״? לצוות בית הספר פלך בנים בירושלים לא היו תשובות >>
זה שחיים ביטון הוא השר הנוסף במשרד החינוך כולם יודעים, וזה שבמשמרת שלו עוברות תקנות אופק חדש לחינוך החרדי, שמשוות לראשונה בהיסטוריה של מדינה מתוקנת בין תקצוב מוסדות חינוך ציבוריים רשמיים לכאלה שלא, גם זה ידוע. מה שמעטים יודעים, וסליחה על הברנז׳איות אבל לפעמים באמת כלו הכוחות >>
מי שלא ראה בלגן בקבוצת הורים אחרי חשד לחולה מאומת בכיתה לא ראה בלגן מימיו. עכשיו תסתכלו עלי, אחת שקוראת תקנות קורונה לפרנסתה וצופה בוועדות חינוך להנאתה, ואין. לי. מושג. מה. צריך. לעשות.
הודעה מנהלתית: בשבוע הבא אחזור מחופשת הלידה לתפקידי ככתבת החינוך של "הארץ". מנהלות, מורים, תלמידות, הורים, סטודנטים, נשות סגל, אנשי משרד החינוך (אני יודעת שאתם כאן) וכל מי שיש לו יד ורגל במערכת החינוך מגיל לידה ועד השכלה גבוהה - אני כאן בשביל הסיפורים שלכם
טענה אחר טענה, פירק היום שופט רובין את נימוקי משרד החינוך בניסיונו להוציא ממאגר התוכניות את פורום המשפחות השכולות הישראלי פלסטיני. פסק דין בעניין עדיין אין, אבל הפרוטוקול מרמז על, איך נגיד, כמה בעיות בהתנהלות המשרד עד כה. שרשור:
>> הם יכינו יצירות בהנחיית הדיירים (״את יודעת מה זה טיארה״?), את שיעורי הטבע מעבירה מרים רוזנברג בת ה-86 ואורי בן ה-87 מלמד אותם ציור. אגב, אחד מהגנים הוא גן חינוך מיוחד אבל רק דלת מפרידה בינו לבין הגן ה״רגיל״, והפעילות נעשית חלק גדול מהזמן במשותף. חיבור כזה קורה גם בגני הילדים >
שעות אחדות לאחר ששלחה הודעה בקבוצת וואטסאפ פנימית של מרצי מכללת דוד ילין בירושלים, כבר המתינה בתיבת הדואר האלקטרוני של פרופ' נורית פלד-אלחנן הודעה על השעייתה. הנימוק: "הבעת תמיכה במעשי הטרור של חמאס והצדקתם". הראיות המפלילות: פרפראזה שעשתה לז'אן-פול סארטר >>
עוד מעט שש שנים בתפקיד כתבת החינוך, לא זוכרת תקדים להתנהלות של (לכאורה) לשכת השר שמדליפה (לכאורה) זהות של זוכי פרס ישראל בכל יום לערוץ טלוויזיה אחר. זה נשמע כמו התקטננות ברנז׳אית, אני יודעת, אבל זו גם עוד אבן בחומת הממלכתיות שנסדקת
בים הסכלה שמסביב, זכיתי בפריבילגיה שמאפשרת לי לצלול מדי פעם לסיפורים אופטימיים ומרחיבי דעת על חינוך. הנה אחד מהם: משרד החינוך עורך מדי שנה בחינות לאיתור מחוננים. גם ילדי שדרות מוזמנים להיבחן. אלא שלאורך שנים, מעטים מהם נבחנו ובהתאם מעטים אותרו כמחוננים >>
מסתמן: בחסידות בעלז יגישו בקשה להעברת בתי הספר שלה לממ״ח גם בירושלים ובבני ברק. המוסדות שנבחרו ראשונים להלאמה היו באזורים פריפריאליים יותר, ולא במעוזים הוותיקים, כטבילת הרגל במים. כעת, כשהמעבר של רוב המוסדות הובטח לקראת השנה הבאה, נראה שבחסידות מוכנים לשלב הבא
@Haaretz
ההחלטה לא לפתוח מחר את מערכת החינוך לגיטימית בעיני. במצב התחלואה הנוכחי פתיחה היתה מכניסה אותנו ללופ של בידודים וממילא לא היתה מחזיקה הרבה זמן. מה שמכעיס הוא הדרך: הישיבות הליליות בדקה ה-90, ההצעות המופרכות שנזרקות לאוויר כבלון ניסוי, העובדה ששנה לתוך המשבר אין ניסיון >>
ברמת השרון 90% מהתלמידים ניגשים ל-5 יחידות אנגלית, בערערה ובבני ברק רק 6%. ביישובים יהודיים וחילוניים לומדים מוזיקה ותיאטרון, ביישובים ערביים אפשר למצוא מגמת ״טיפוח החן״. במקום לדבר באוויר על הסלללה,
@haaretz
צלל לנתוני הבגרויות כדי להבין טוב יותר את מערכת החינוך גרסת 2022 >>
לקראת אוגוסט כבר היה ברור: 1 בספטמבר הזה הוא נקודת מפנה בתולדות הזרם הממלכתי-חרדי. זה לא רק ה״כמה״ - 7ֿ,000 תלמידים ביום אחד - אלא ה״מי״: בתי ספר מחסידויות גדולות, מוסדות ותיקים, שהחליטו לעשות את הצעד ולערער על ההגמוניה של רשתות החינוך של ש״ס ויהדות התורה. אבל אחרי שדיברנו >>
>> אומרים בעמותה, ״היום יש כאן רשימת המתנה״. זהו, שתדעו שבחינוך קורים גם הרבה מאוד דברים יפים ומרגשים כמו החיבורים האלה, והלוואי שהמערכת תשכיל להמשיך ולעודד את היוזמות היפות האלה.
@Haaretz
עכשיו בוועדת הכספים, ח״כים מהאופוזיציה (
@naamalazimi
@KarivGilad
) מנסים לקבל תשובות בשאלת חוסר השוויון התקציבי בין תלמיד בממלכתי-דתי לתלמיד בממלכתי. דודי מזרחי, נציג משרד החינוך: הרציונל הוא שתלמיד בממלכתי-דתי לומד יותר
רולא אעשם, תלמידת כיתה י״ב מתל שבע, לומדת במגמות מדעי המחשב ופיזיקה ברמת 5 יחידות. היא ממש לא לבד - בבית הספר שלה, ובכלל בחברה הערבית, יש רוב נשי במגמות פיזיקה ומחשבים. הנתון הזה הוא תמונת הראי של המצב בחברה היהודית - שם בנות הן מיעוט במקצועות הפיזיקה, המחשבים וההנדסה. אפשר >>
זה סיפור מקומי לכאורה, קטן לכאורה, על קבוצה של כמה עשרות הורים חרדים בלי קשרים מאשקלון. הילדים שלהם לומדים בגני הילדים של אגודת ישראל - עמותה חרדית גדולה וחזקה, וכבר תקופה ארוכה שהם מרגישים שמשהו שם ממש לא בסדר, או לכל הפחות רחוק מאוד מאיך שדברים צריכים להיראות >>
נסיבות החיים הובילו אותי לבלות שבת שלמה עם היצע ספרותי שכלל את מוסף העילית עולם קטן והספרון החבוט תמול שלשום של עגנון. אחרי שסיימתי עם השו״ת של הרב אבינר עברתי לעדיפות השנייה שלי, ושם נתקלתי במשפט שאחריו אין צורך לומר עוד כלום על הפוליטיקה שלנו:
זה אחד הפצעים הכי כואבים בהיסטוריה הישראלית: במשך עשרות שנים נערים ונערות - רובם מזרחים, רובם תושבי עיירות פיתוח או שכונות מצוקה - נשלחו ללמוד בתיכונים מקצועיים שלא העניקו להם תעודת בגרות ואופק אקדמי. בפרק הזה של #חיותכיס
@amsterdamski2
ואני חזרנו להיסטוריה כדי לשאול על ההווה >>
>> וישנו גם הקושי המובנה ללמד ערבית בימים של מלחמה, ובעיקר הרבה מאוד בורות של תלמידים - זו דווקא מעודדת חלק מהמורות להמשיך בתפקיד המורכב הזה, כמעין שגרירות של חיים משותפים עבור הדור הצעיר. עוד מילים כאן:
>> בצפירת יום הזיכרון בטקס הבית ספרי רק יומיים קודם. ובעיקר, שמעתי הרבה כאב על הקרדיט שצברה בבית הספר - בזכות ההשקעה והעבודה ארוכת השנים - שפשוט נמחק ביום אחד והפך ל״שיחת בירור״ עוד לפני שמישהו טרח לדבר איתה. וזה גרם לי לחשוב, איך נראים חייהן של מורות ערביות בבתי ספר עבריים >>
מסמך עב כרס, כמאה עמודים, נחת לפני כחודשיים בבתי הספר בהונגריה: טיוטת חוק עם אינספור סעיפים המגדירים מחדש את מעמדם ותנאי עבודתם של המורים. הטיוטה הופצה לטובת ״הערות הציבור״, אך בפועל ניתנו לכך ימים ספורים בלבד (נשמע מוכר?) ושאלות עקרוניות נותרו ללא מענה >>
לפחות שלוש נשות מקצוע בכירות שעזבו את משרד החינוך בשנים האחרונות הוחזרו במעין צו 8, ובהתנדבות, כדי לנהל את מערכי המפונים והנפגעים. הלוואי שזאת קריאת השכמה למישהו, שייזכר שעדיף לשמר את האנשים הטובים בזמן אמת במקום להתיש אותם ולהחזיר בשעת משבר. אה, ולטפח שדרה ניהולית חזקה ולא נרצעת
>> תהליך ההכרה ביורוקרטי להפליא וידידותי כמו קדחת, והקריקטריונים מיושנים ברמה שלא תיאמן. רוצים דוגמה? אם שירתתם כפרטיזנים (!) במלחמת העולם השנייה (!) הוותק שלכם לא ייפגע. סעיפים רלוונטיים למאה ה-21? זה כבר סיפור אחר
הבחור שחסם את המדרכה עם הרכב שלו מחוץ למספרה הציע לי שארד עם העגלה של התינוק לכביש, או שתעשו מצור על המספרה", או שאתקשר למשטרה. בחרתי באופציה ג', בא לכם לטפל?
@IL_police
@iTelAvivYafo
>> של עמותת שלוה בירושלים, שם פועלים לצד המערך הגדול של גני החינוך המיוחד גם שני גני עירייה רגילים. לאורך כל היום משתלבים בגן ילדים עם צרכים מיוחדים, לפי מערכת שנבנתה עבורם, ומהחיבור הזה מרוויחים שני הצדדים. ״בתחילת הדרך, כשהגנים רק נפתחו, היינו צריכים 'לשווק' אותם להורים״ >>
עכשיו כשפרשת הילד הטרנס מגבעת שמואל מאחורינו, לפחות במישור המשפטי, אפשר להתחיל לדבר על הטרמינולוגיה המתעתעת של ההורים מבית הספר ועוזריהם. הם ממסגרים את זה כמאבק שלהם ב"כפייה" של "אידאולוגיה", ושוכחים את המצוקה הפרטית מאוד של הילד הפרטי מאוד. אני כותבת את זה כי האזנתי לשיחה>>
זוג עולים מאוקראינה מחפשים דירה בירושלים, שני חדרי שינה וסלון, בתקציב סביר (5000+/-). הם ישתלבו באופן זמני כחוקרים באוניברסיטה העברית ומחפשים משהו באזור או במרכז העיר . תעזרו לי לעזור להם
30 שנה חלפו מאז שמשרד החינוך פרסם באופן רשמי תוכנית לימודים במתמטיקה. בקרוב זה סוף סוף יקרה: בשנת הלימודים הקרובה יתקיים שלב הפיילוט האחרון לקראת פרסום תוכנית חדשה ב-1 בספטמבר 2024. השינוי המשמעותי ביותר הוא ב-3 יחידות: בלי חשבון דיפרנציאלי ואינטגרלי, עם יותר שאלות >>
רינת הופר גדלה בשיכון אפרורי בחולון, בין בעלי מלאכה ועוסקים זעירים, חלקם ניצולי שואה. וכך היא הבינה: את צריכה איתך איזה כישרון שהולך איתך לכל מקום, משהו להתפרנס ממנו, משהו להקסים איתו את הסביבה. חנן הגנן הוא מעין מחווה לדמויות של ילדותה החולונית - איש קצת תמהוני, לבוש אפור >>
״אותם יהודים מוכנים לתת נפשם למען הציונות. אלא שמפני האמצעים שכחו את התכלית, וטעו לחשוב שתכלית הציונות - אסיפות, ותכלית האסיפות - נאומים, ותכלית הנאומים - תעמולה, ותכלית התעמולה - תעמולה. בראשונה היתה להם ארץ ישראל, תכלית כל תכלית >>
>> מרתיח, שהוא גם תמצית היחס המקולקל בין הרשויות לבין החברה החרדית. מרוב שהתרגלו לנהל את מערכת היחסים מול עסקנים ועמותות, שכחו שהחוזה הבסיסי הוא בין הרשות לאזרחיה. וכשהאזרחים האלה *מבקשים* להשתחרר מהמתווכים והעמותות - צריך לקחת את ההזדמנות הזאת בשתי ידיים
אני מעדיפה את התפילה שלי שוויונית ואם אפשר אז גם בלי מחיצה. אבל הלהט לפוצץ את התפילה של חב"ד בכיכר המדינה, על המחיצה הסמלית למדי שהיתה שם, מצליח לשבור לי את הלב
שמעו סיפור: משרד החינוך הוציא הודעה לתקשורת על מכתב השימוע שקיבל מנהל ביה"ס הריאלי.
@NoaShpigel
ביקשנו לראות את המכתב המלא - במשרד סירבו כי זו "פגיעה בצנעת הפרט". פשוט כי להוציא הודעה לתקשורת זה עניין דיסקרטי שכזה
שוברת דיאטת טוויטר נחוצה כדי לומר שבזמן שרן ארז ויואב קיש שולחים זה לזה מכתבים כאילו שאנחנו במאה ה-19 ועדיין יש לבלרים בעולם, ב-1 בספטמבר הזה העיניים צריכות מופנות אל תלמידי הצפון שפותחים שנה בנדודים אינסופיים, בחיפוש אחר מקום בטוח רק בשביל לגלות שאין ממש כזה. למשל, ליערה גביש >>
איך שיר נולד? כמו תינוק. בהתחלה זה כואב. אחר כך הוא גדל בצעירותו במהירות, כשנהיה בוגר גדל לאט יותר, כל הטענות על כך שהדינוזאורים חיו לפני מיליוני שנים, מבוססים על חישוב מרובע ועל טבעי שמתייחס לטבע בצורה מעוותת
בת ה-4 מבלה (יותר מדי, שלא יהיה ספק) מול תוכניות מופת כמו "פרפר נחמד", והתוצאה: התחילה לדבר בעברית תקנית מדי, שזה בגדול להשתמש ב-וּ במקום ב-וְ, בכל הזדמנות וללא הבחנה. עכשיו היא רוצה לאכול גבינה וּחביתה וּשוקו
הנערות שנחטפו בידי בוקו חראם, ילדים אוקראינים שנחטפו לרוסיה. זה, פחות או יותר, הניסיון שיש בעולם בנוגע לילדים שנחטפו. מעט מאוד ידע, מעט מאוד ניסיון טיפולי. את רסיסי המידע שבכל זאת קיים ליקטו בשבועות האחרונים אנשי המקצוע המתמחים בטראומה של ילדים, בניסיון >>
לתלמידה הגאונה שדרשה ב-1949 משר החינוך יום חופש לרגל יום ההולדת של נשיא המדינה - את השראה לדורות של תלמידים ממורמרים, חיילים מוציאי גימלים וסטודנטים מבקשי דחייה
בכיתה ג׳ הלכתי לשיעור ניסיון במקהלה ומאז נשביתי בקסם הזה. עד כיתה י״ב הייתי נערת מקהלות. שני זיכרונות נצרבו בי חזק: פעם קבוצת המחזמר שלנו הוזמנה לשיר בפני קהילה יהודית כלשהי בארה״ב. הכל כבר היה סגור, ואז הם נזכרו שבעצם יש בעיה עם העובדה שבנות ישירו >>
חברים הלכתיים שלי, אוקי, אסורה לכם שירת נשים. אבל מה עם ראפ? זה לא שירה זה דיבור. נניח חיילת יכולה מבחינתכם לתדרך ואפילו להקריא חמשיר או פואטרי סלאם, אבל אם היא תבצע איתנו את הראפ של פרח השכונות... הגבול פה מאוד פריך.
חופשת בזק של 36 שעות בירושלים הזכירה לי ש:
1. זו בירה קולינרית לא מספיק מוערכת
2. המקום היחיד שבו יושבים יחד מפגיני בלפור וחרדים אמריקאים על אותו סנדוויץ' בשדרה
3. חנויות הספרים מהטובות בארץ
4. אין כמו טבע עירוני
5. זה תמיד יהיה הבית
בדסק החדשות של
@Haaretz
החליטו שעם כל הכבוד לקטטות הפוליטיות, צריך לדבר גם על הנושאים העקרוניים שאמורים היו להיות במרכז הבמה לקראת הבחירות הקרובות. הפערים הבלתי נסבלים במערכת החינוך, למשל
זה לקח כמעט עשור, אבל אתמול משרד החינוך הסדיר בחוזר מנכ״ל, לראשונה, את מעמדם של בתי הספר הממלכתיים-חרדים - בתי ספר רשמיים שמלמדים 100% ליבה ונמצאים בפיקוח ישיר של משרד החינוך. יש לזה משמעות עצומה על המחויבות של רשויות מקומיות לפתוח בתי ספר כאלה עבור משפחות שמעוניינות בכך