בתור אישה אשכנזית, בת להורים משכילים ולא גרושים, שקיבלה שיעורים פרטיים מתי שהייתה צריכה ושירתה במקום פותח דלתות בצהל, אף אחד לא מוכן לרחם עליי. ולכן, בלית ברירה, אני נאלצת לשאת את העול הזה בעצמי
החלטנו לקיים את החופה בכל זאת, חזרתי עכשיו מהמקווה. את החיוך הזה הצליחה להוציא ממני רק רותי השכנה הביאה קערת קוסקוס שלבד עומדת בכמות בהנחיות של פיקוד העורף
הם לא יאכלו קטניות כי לפני מאות שנים זה היה אולי ליד השק של החיטה, הם ישחקו במחבואים עם חצי מהמזון בסופר וימנעו מכולם לרכוש אותו, הם יקנו מיקסר וסכו״ם וכלים וסירים רק לשבוע אחד, הם יכסו את השיש בנייר כסף וילבישו כיור פלסטיק על הכיור הרגיל, ואח״כ הם יגידו שהפרוגרסיבים מטורללים
אז לאחר שצייצתי שביטוח לאומי לא הכיר בנו כידועים בציבור, התקשרה אליי *דוברת הביטוח הלאומי* ואמרה שבעקבות הציוץ הם החליטו להכיר בנו וגם להכיר רטרואקטיבית *בכל מי שגם הגיש בקשה*. אולי אני לא עושה שת״פים של אלפי שקלים עם מותגים אבל כנראה שאני משפיענית של משהו
אולי אתם מאלה שעוצמים עיניים לפני השינה ונזכרים בכל הרגעים הקרינג׳ים שהייתם מעדיפים למות מאשר לחוות שוב פעם. אז במיוחד בשבילכם, החלטתי לשתף באחד מהרגעים שלי כדי שתקבלו פרופורציות. הודעה אמיתית ששלחתי בטעות בקבוצה של המשפחה המורחבת :)
כהונת ביבי: הטבח הגדול ביהודים מאז השואה, איבוד אחיזה בחבל ארץ שלם ועשרות אלפי אזרחים פליטים בארצם, הכלכלה הישראלית בסכנה לסגת עשרות שנים לאחור, חטופות וחטופים ישראלים נמקים ומעונים בשבי החמאס
ביביסטים: ״אנחנו מפחדים מהאלטרנטיבה״
עם הרבה דברים בחיים עם בן זוג דתי כבר הצלחתי להשלים. עם לא לנסוע בשבת, עם שני סטים נפרדים של כלים, עם ההערות מההורים שלו על חתונה כבר מהפעם הראשונה שנפגשנו. אבל קינוחים פרווה, זה עדיין גדול עליי.
לקינוח היום הנפלא הזה, רומיאו שלי, שאיתי מגיל 14 ואת השנים האחרונות העברתי רחוק ממנו כי הוא נשאר בבית של ההורים, נפרד מאיתנו.
זה קטן וזה מתגמד אבל הוא היה חבר שלי, ואהבתי אותו מאוד. הוא היה כלב ממש ממש טוב
2011-2023
בהינתן שהגירה לא אופציה (בחיים לא ארגיש שייכת במקום אחר) הדרך היחידה שאני מצליחה לחיות בישראל 2024 היא להסתגר בחיים הקטנים שלי, לדבר כמה שפחות על פוליטיקה (ולהיכשל), להתעדכן מעט בזוועות שבחוץ ולנסות להתמקד בזוגיות, בחברים ובמשימות יומיומיות. יותר מעורבות רגשית מזה ואני אקרוס
אתם פאקינג קולטים
שבשעה הכי קשה של המדינה שלנו
ראש הממשלה העלוב שלנו מוכן למכור את הביטחון של כולנו בשביל ההישרדות הפוליטית שלו???!?!?!?!! אני דופקת את הראש לא מסוגלת להבין שזה מה שקורה. הסיוט הזה לא ייגמר
שמונה התקבלו מהשנתון שלי באוניברסיטה העברית - מתוכם רק שתי נשים. מתוכם גם ארבעה גברים בני הציונות הדתית. כולם מוכשרים מאוד, וכל אחד מהם הגיע לשם בזכות ולא בחסד. רק בחיאת, נמאס כבר לשמוע את ההתבכיינויות של המגזר הכי מיוצג, מתוקצב ובעל השפעה במדינה
בחסות המדינה המופרעת שלנו מסתבר שהחזרת חטופים הפך לנושא של סמולנים. מתחילה ניחושים מה יהיה הנושא האנושי המובן מאליו הבא שיהפוך לשמאלני? לעזור לזקנה לחצות את הכביש? אולי לקום לאישה בהיריון באוטובוס הישן והטוב
אנחנו אולי הדור-שניים היהודיים הראשונים שתמיד הרגישו בטוחים, שכמעט מעולם לא חששו רק בגלל יהדותם. התחושה הזאת נעלמה לבלי שוב, הצטרפנו לשרשרת ההיסטוריה של העם שלנו
מאז הדייט השני שלנו בערך הפסקנו לדבר בדיאם ועברנו לוואטסאפ. עכשיו בגלל התקלה בוואסטפ חזרנו לדיאם ויש קפיצה רצינית בעלילה
בין ההודעה של לפני שנה "היה לי ממש כיף אתמול :)" לבין רשימת הקניות שקיבלתי עכשיו
קיבלתי ציון חרא בנזיקין, הייתי עצובה מאוד וניגשתי למועד ב. תיחקרתי את כל הטעויות שלי, שיננתי ולמדתי שעות ארוכות והעלתי את הציון ב-30 נקודות. למען האמת אני לא חשה שום סיפוק ולא מוצא חן בעיני מוסר ההשכל שאם עובדים קשה מצליחים הייתי מאוד שמחה להצליח על הניסיון הראשון תודה
שימו לב למה קרה עם הציוץ על זה שקניתי חזיה יקרה כי זו נגזרת של החיים עם ציצי גדול: אני צייצתי את זה כרפלקציה על החיים שלי, שאני באמת חווה ואת הקשיים שלהם. אבל גברים ראו בזה דבר מיני, ורבים גם רמזו שצייצתי את זה רק כי מדובר במשהו שאני יודעת שיעלה עוקבים >
אלוהים אדירים למה הולדת אותי בן אדם פוליטי למה כל כך אכפת לי מהמדינה המזדיינת הזאת למה אני לא יכולה להיות פשוט עוד אחת מהמיליונים שרואים טלוויזיה ומכבים אותה והולכים לישון בלי להיכנס לסערת רגשות ולהרגיש שהם חייבים לעשות משהו למה
ירדתי בתחנה מרכזית ירושלים וראיתי עשרות אנשים רצים וכל האוטובוסים עוצרים ולא נוסעים נבהלתי חשבתי פיגוע אבל ברוך השם רק מדובר בהפגנה של חרדים שצועקים נמות ולא נתגייס
@Tamarcu_les
@OmerDahan5
איזה יופי שתעלי לרדיו קול ברמה! בהצלחה. אגב רק בזכות פסק דין של בגץ את בכלל יכולה לדבר שם, לפני כן המדיניות הייתה שלא משמיעים נשים
קלטתי שאני בחברת אנשים שאין להם מושג אז שאלתי את המשפחה שלי מה אתיופיות עושות בכיפור הם שאלו מה אני אמרתי "צמות" הם התפוצצו מצחוק ואני הייתי בשוק שזה עבד
היה מעניין לנסות להסביר למשפחה הדוסית-סאחית-כפר גנים של הבן זוג למה אנחנו לא נשארים איתם לעוד לילה במלון החרדי כי אנחנו צריכים ללכת למקום שנקרא ״מידברן״