Laly Derai ללי דרעי
@lalyderai
Followers
9K
Following
8K
Statuses
4K
לא חשבתי על ההיבט הזה, מודה, ואני מבינה ומקבלת את מה שאתה אומר. אבל זהו דיון אחר לחלוטין. בשבוע בו נשיא ארה''ב מדבר על פינוי עזה, לא נראה לי נכון להפיל את את מלוא כובד האחריות של טרפוד תאורטי של עסקת החטופים על חפ''ש שבסה''כ רצה לעודד את חייליו (נכון, תוך חריגה מפקודות אבל שוב, זה דיון אחר). זה מה שניסיתי לומר.
0
0
1
@klaiman14 חגית יקרה, הויכוח שלי איתך אינו על עצם פינוי נצרים כן או לא אלא על הטלת האחריות על טרפוד תאורטי של עסקת החטופים על כתפיו של חייל שבסך הכל רצה לעודד את חייליו ולצקת משמעות ללחימה שלהם.
3
0
20
@SonnyEisenberg סוני יקר, מקובל עליי. אני רק תוהה על הפרופורציות. התבטאות של חייל לא תחבל בעסקה ותשלח למוות את החטופים שלנו. ואם כן ��ושבים שזה מה שיקרה, אז להדהד אותה לא ממש תורם לנושא, נכון? אין צורך לספק לאויבים שלנו תירוצים.
1
0
2
אני פשוט מטילה הרבה פחות משקל על אמירה של חייל מאשר על אמירה של נשיא ארה''ב ומעשיהם של הצבא שלנו והדרג המדיני. נראה לי פשוט לא פרופורציונלי וגם חוטא לאמת. אותו חייל רצה בסה''כ לשדר לחיילים שלו שהם לא נלחמו לשווא ושהחברים שלהם לא מתו לשווא. אני לא קונה את הקונספירציה לפיה זה הודלף במכוון כדי לטרפד את העסקה. יש פה אמת כואבת של לוחמים אלמונים.
0
0
0
@klaiman14 אותי הרבה הרבה הרבה יותר מדאיגה הנוכחות של פלסטינים 300 מטר מניר עוז מהתבטאותו של החייל. נראה לי שעל זה אנחנו יכולות להסכים.
3
1
7
@klaiman14 ברור שיש לנו המון משותף. רק לא הבנתי במה חטא החייל כאשר ברור שהמטרה שלו היא לומר לחייליו: לא לשווא, אחים שלי, לא לשווא.
5
0
11
באתי לבקר את הגוף של סעדיה בחלקה הצבאית של בית העלמין בחולון. השעה הייתה בין ארבעים, והייתי לבד. אולי בגלל זה הדמעות הצליחו לעבור את המחסום. סעדיה הפך את פירמידת הצרכים של מאסלו. קודם כל משמעות. זה הבסיס לכל. כאשר יש משמעות, ניתן לחי��ת עם הכאב. הסבל יותר נסבל. זהו צו השעה. בעולם בו זכויות הפרט מקודשים, סעדיה היה קודם כל כלל. חי למען הכלל. ובסופו של דבר, גם נהרג למענו. הימים האחרונים מורכבים למשפחות השכולות שאיבדו בן בעזה במלחמה. האדם מחפש משמעות, והיצר מנסה לשכנע שאין. לא אתן לו. סעדיה נלחם כדי להחזיר את כבוד ישראל שאבד בשביעי. את האמת הזו לא ניתן למחוק. הוא יצא מבין זרועותיו של ספר התורה בשמחת תורה כדי לקיים למעשה את התורה, לבוש בבגדי מלכות. אל תנוח על משכבך, בן שלי. יש עוד משימות. הרב
23
34
644
תסתכלו על תמונה הזו. ואז תסתכלו שוב, שם, מעל כתפו הימנית של החלאה. רואים מה כתוב שם? בעברית? מבינים מה זה אומר? נכון, שצה''ל היה בבית הזה. טיהר אותו. זה גם אומר שראש הנחש סינוואר הגיע לבית הזה. אחרינו. כי היינו שם. לא רק שהיינו שם אלא ששילמנו מחיר כבד מאוד כדי להיות שם ולתת שם עבודה. אבל אז יצאנו משם. עזבנו את המקום ואפשרנו לחלאות לחזור אליו. למה, אתם שואלים? ובכן יש לזה שתי סיבות מרכזיות: סיבה תפיסתית וסיבה פרקטית. ייתכן ושתיהן קשורות אחת לשניה. התשובה התפיסתית: צה''ל דוגל בטקטיקה של פשיטות כבר הרבה (מדי) חודשים (שנים?). נכנסים, מטהרים, יוצאים. לא כובשים חלילה. לא מכאיבים לאויב היכן שכואב לו. נכנסים, משלמים מחיר, נותנים עבודה, יוצאים, ומשלמים מחיר נוסף בדמות מטענים שמפוצצים את הבנים שלנו בפשיטה הבאה, טילים שנורים על הבנים שלנו שעסוקים בפשיטה באזור אחר ומחבלים ארורים שמצטלמים באין מפריע ומשדרים תמונת ניצחון. התשובה הפרקטית: אין מספיק סד''כ (סדרי כוחות) כדי להישאר שם. את התשובה הזאת קיבלתי חד וחלק מראש אכ''א שבא לבקר אותנו בשבעה על סעדיה. הדברים הללו מצטרפים לדבריו של ראש האכ'''א הנוכחי, דדו בר כליפא, בוועדת חוץ וביטחון: חסרים לצה''ל *כיום* עשרת אלפים לוחמים ותומכי לחימה! וזה מבלי לעלות על דל שפתינו את האופציה של ביטול שיטת הפשיטות העגומה שידרוש עוד חיילים בשטח. נכון, לטקטיקה של כיבוש שטח יש מחיר. אני לא מתעלמת מזה. אבל זהו מחיר עם משמעות. עם תוחלת. עם תקווה. מי שמשלה את עצמו וטוען שקיימת אופציה של חיים בארץ הזו ללא מחירים חי בלה לה לנד. תאמינו לי, אני יודעת. ומי שלא מבין למה אני נלחמת כדי להרחיב את האלונקה, ולחייב את כל בני ה18 לשרת את המדינה - במבט עיוור על מוצאם או השתייכותם הדתית - מוזמן לקרוא שוב את הפוסט. אני יודעת: יתתכן ואין קשב לדברים הללו היום, כאשר אנחנו צועדים עם עיניים פקוחות לרווחה לעבר הפסקת אש. אבל אין ברירה. כי אם לא נאמר את הדברים היום, איך נאמר אותם ביום שאחרי? איך נעז? תסתכלו על התמונה הזו, בחיאת. ותבינו כמה היא כואבת.
25
57
598
איש רציני עם גרביים לא רציניות זה היה סעדיה. חולצה מכופתרת מגוהצת למשעי, נעליים מצוחצחות, מכנס עם קפל ישר כמו סרגל ו... גרביים פסיכדליות. שלא יקחו אותו יותר מדי ברצינות. שלא ייקח את עצמו יותר מדי ברצינות. תזכורת לענווה. התעקשות להפתיע. כמה שאני מתגעגעת לבן הזה, למשמעות שהוא יצק לכל מעשה. לכל פרט. אוף איתו. אוף.
53
29
958
