Today’s a good day 🥳
I'm pleased to share that my article "Perceptions about the accessibility of healthcare services among ethnic minority women: a qualitative study among Arab Bedouins in Israel" has been published
@equityhealthj
ועכשיו ברור שאני אנצל את הפלטפורמה כדי להשמיע קול
בכפר שלנו שיבלי, הכפר שהצמיח את הילד שכולם מדברים עליו, אין מגרש כדורגל, פארק או משחקייה
יש מגרש כדורגל מאולתר ששייך לבית הספר בישוב ולכן הזדמנויות עבור ילד כזה או ילדים כמוהו הן מוגבלות
הנה רעיון לכתבים/ות לעשות על זה אייטם
טוב הם מכריחים אותי
צהריים טובים משה"ב, מד"א וכו'
תודה על המאמצים הכבירים שלכם לפנות אלינו בערבית בקמפיין האחרון.
אני חנין, בדואית דוקטורנטית מוסלמית צמה ברמדאן ונראית ככה. ההפך המוחלט ממה שאתם מנסים לצייר בפליירים שלכם עם הדמויות מסעודיה.
תעיפו את זה בבקשה ותודו לי אחר כך
1. זה אולי אחד השרשורים הכי אישיים שכתבתי
שרשור זה ימחק מתישהו מהטוויטר אבל אני רוצה שזה ילווה אותכם לעוד קצת זמן
20 שנה אחורה, זה היה ערב חורפי וקודר והמצב היה טעון בכל המדינה.
גרנו אז בבית הישן כשעוד היה לנו טלפון של בזק, ספות בצבע ורוד בורדו ומזנון מכוער מעץ בצבע חום בהיר.
10. אז בפעם הבאה שתלכו להפגנה תזכרו בבקשה שיש כאן מיעוט שלם, דור שלם שחווה טראומה שפגעה בו באופן עקיף או אפילו ישיר ועיצבה את האישיות שלו בעל כורחו.
תזכרו שהיה יכול להיות בינינו ילד מחונן, זרע של שלום, שאהב לשחק במחשב ולחיות חיים פשוטים אבל הוא לא חזר הביתה מעולם.
רק בריאות!
בן זוגי יצא לפני זמן קצר עם חברים ולפני שהוא יצא חיבקתי אותו חזק חזק וביקשתי ממנו רק דבר אחד- רק שישמור על עצמו.
אחרי הרצח הזה באבו סנאן, רגשות האימה והפחד מרימים ראש. החברה שלנו נמצאת כיום באי-וודאות, חוסר אונים ובפחד על חייהם של הקרובים והאהובים שלנו.
ככה זה בכל יום מחדש.
האסירים נתפסו בכפר אום אלג'נם ام الغنم ולא בשיבלי.
שני הכפרים עם שתי כניסות נפרדות ותחת השיפוט של מועצה מקומית אחת של "שיבלי אום אלג'נם".
עד כאן חנין שיבלי משיבלי
1. זה הולך להיות שרשור ארוך ומייגע. קחו שתי דקות. شكرًا תודה
"אז השוקולודים האלה שקנית עכשיו. את קנית בעצמך? לא היה מישהו שבחר לך מהמדף או משהו?"
(לרגע חשבתי שאני הוזה, לא באמת שאלו אותי את השאלה הזאת עכשיו. עם כל הכבוד אני לא נראית בת 8 שבוחרים לה שוקולדים מהמדף)
ערב טוב גב' טמטום מהלך מה לא עושים בשביל רייטינג/ שפיטה או איך שלא יקראו לך!
אני חנין, בדואית וסטודנטית באונ' בן גוריון (איזה צירוף מקרים הא?) ואני נראית ככה- יפה ודיוות על ומוכשרת ואוהדת יונייטד ודוקטורנטית ועפה על עצמי ויש לי מבטא באות ר' ושוברת סטיגמות שאת מרעילה בהם את הצופים
לא נכנסת לענייני משותפת וכו' אבל אני באמת לא מסוגלת להישאר אדישה למה ש
@AyOdeh
עושה (בדגש על עושה) כבר מספר ימים עם המאבק של האמהות השכולות והעלאת המודעות לגבי הפשיעה באוכלוסייה הערבית.
הבן אדם עזב בית, מזגן ומשפחה וצועד עד ירושלים עם האמהות כדי להשמיע את קולן!
ואז את חוזרת לדירה הריקה שלך בארץ זרה וקפואה ואת שואלת את עצמך מה לעזאזל חשבת כשהחלטת לעשות את ההקרבה הזאת
וזו השעה הכי קשה ביום כשכל אהובייך הולכים לישון ואת לבד, מצייצת ציוץ בטוויטר, מנגבת את הדמעות וחוזרת לעבוד כי עוד דדליין באופק
את סבתא ביקרתי שבוע אחרי היציאה מהסגר הראשון, אי שם באפריל השנה. היא דיברה וצחקה קצת איתנו
עברו 8 חודשים מאז ולא ביקרתי אצלה מחשש להדבקה בקורונה.
ראיתי שמצבה מתדרדר בשיחות הוידיאו
לפני יומיים היא הועברה לביה"ח במצב קשה עם קריסת מערכות והלב נקרע
יש דברים שהם מעבר ליכולות העל שלי
היו לנו סנדווצ'ים ופיתות בתיקים, ישבנו לאכול והיו לידנו כמה משפחות דתיות. ההורים שלי בתגובה עברו ספסל מרוחק יותר כי " לא יפה וצריך לכבד"
זה היה משמח אותי לשמוע שאתם לוקחים 5 דקות ומסבירים לילדים שלכם על הצום ברמדאן.
לא מתוך כפייה אלא מתוך כבוד.
עובדת קשה כדי לקבל את המלגה למחקר בחו"ל (פולברייט), מקבלת אותה וגאה מאוד בעצמי. בעלי יעבור יחד איתי כמובן וימשיך לעבוד בארה"ב
מישהי שואלת אותו: אז אישתך מצאה במה לעבוד?
כלומר נקודת ההנחה של אנשים זרים זה שהכל מתחיל ונגמר בהצלחות של הגבר אה והאישה מקסימום תסתדר
מצייצת על מחקר שעשיתי במשך 4 שנים ומאמר שפורסם בעקבותיו מקבלת בקושי שתי תגובות.
מצייצת על עלי גפן שהכנתי בשעה אחת והם בכלל לא המנה היקרית, פותחים אצלי דיון שמבייש את פרלמנט השכנות
אתם עם מוזר טוויטרז
בשעה הזאת לפני 3 שנים חזרתי הביתה אחרי דייט עם מואייד
@MoaidHathot
ברמת ישי
הגעתי לדייט עם אפס ציפיות מחשש לאכזבה. הרגשתי שהדייט היה too good to be true ואני החזקתי את הטלפון בלילות וחיכיתי שיגיד לי "ביי זה לא מתאים לי"
שלוש שנים עברו והנה אנחנו- נשואים, מאושרים ומאוהבים
חזרנו הביתה לנוח
כולנו סחוטים רגשית ובהלם מהיום הזה
אתמול היית צריכה להתמודד עם טבלה ארורה באחד הפרקים בדוקטורט והיום הייתי צריכה להתמודד עם 3 יתומים ששואלים אותי מתי אבא יגיע לאסוף אותנו
שום דבר אבל ממש שום דבר לא הכין אותנו לרגע הטראגי הזה בו מודיעים לנו שבן דודה שלי נפטר! ככה פתאום בלי הקדמות! איש צעיר ומצחיק! אני כותבת מילים אלה ולא מצליחה לעכל!
רק לפני שבועיים ישב פה, שתה קפה והתלוצץ על זה שאני מתחתנת
איך לעזאזל זה חלק מהחיים?
חניתי את הרכב בחניה ופרצתי בבכי כי תכף קורסת והייתי חייבת לשחרר
אבא מתקשר ואני בלעתי מיד את המחנק כדי שלא ירגיש ואז בקול אבהי הוא אומר לי "רק רציתי להזכיר לך לנהוג בזהירות כי התחילו טפטופים בחוץ. תיזהרי לא להחליק עם הרכב"
וזהו בגדול, זה כל מה שהיה צריך כדי להתרגש ולפרוץ בבכי שוב
נ.ב
#2
- אין לי בעיה עם בידוק. שאלות. הכל. שיתוף פעולה מלא. אבל שווה. כי עם תקרות הזכוכית האלו אני לא אהיה מסוגלת להתמודד. לבד.
נ.ב
#3
-תחסכו ממני תגובות של ככה זה בעולם וביטחון וכו'.דוקטורנטית חייכנית שעומלת לשיפור המצב כאן בארץ, אזרחית שומרת חוק היא לא האיום על קיומו של אף אחד
7. נעומי שלנו הלכה בעקבות אסיל למחנה השלום שאסיל השתתף בו ונאמה לזכרו, המשפחה המשיכה להיקרע לגזרים ואני גדלתי אל תוך מציאות כל כך מורכבת בה יש לי קרוב משפחה שנרצח ע"י כוחות הביטחון וקרובי משפחה אחרים מהצד שני משרתים בצבא ולוחמים בגולני.
לא השתתפתי מעולם בהפגנות
מחר אני מתחילה לעבוד במקום עבודה חדש שהוא לא אונ' בן גוריון (שהיה ביתי במשך 6 השנים האחרנות..)וזו בעצם תהיה הפעם הראשונה מאז 2017 שאני אסע ברכב לעבודה ואעמוד בפקקים כמו כולם
אני כנראה גם אחקור נושאים חדשים שלא קשורים לאוכלוסייה הבדואית בלבד וזה בפני עצמו דבר חדש, מאתגר ומרגש כאחד
בחור בדואי ישב ליד אבא שלי בניחום אבלים (בנגב) ושאל את אבא: כמה יש לך? (הכוונה לכמה ילדים יש לך)
אבא ענה: שלוש בנות
הגבר שואל שאלת המשך צפויה: ובנים?
אבא עונה: לא, אלוהים לא נתן
הגבר מופתע וקצת כועס שואל: ולא התחתנת (עם אישה נוספת)?
איזה עולם מקולקל שחיים בו אנשים שחושבים ככה
9. אני לא יודעת אם אני תמיד מצליחה לשמור על עצמי ולקיים את ההבטחה הזאת לאמא שלי אבל הרצון הזה לחולל צדק ושוויון לא מגיע יש מאין.
יש כל כך הרבה סיבות שמניעים אותי, הרצח של אסיל הוא אחד מהם.
אני גאה לשתף את הכתבה הראשונה שלי בעיתון
@Haaretz
כחלק ממיזם ״הארץ 21״
#Haaretz21
מוזמנים ומוזמנות להגיב ולשתף
ותודה גדולה ל-
@noa_landau
על העזרה והתמיכה
התבלטתי אם לשתף כאן בטוויטר על אירוע נקודתי אפוף בגזענות שקרה לי ולבן זוגי לפני כמה שעות אבל נזכרתי שזה טוויטר ותכף יבואו כל "שוחרי השלום"
אז לא אין טעם.
8. ודאגתי להתרחק מפוליטיקה.
אומנם את הדרישה שלי לצדק ושוויון אני מנווטת למקומות אחרים אבל את התמונה של הטלפון כשהוא נשמט מהיד של אמא אף אחד לא יצליח לקחת לי. הטראומה נצרבת בזיכרון.
הבטחתי לה שאני אשמור על עצמי ולא אתן שהיא תחווה את הכאב שאחותה חווה.
6. התמונה של יצחק רבין שאבא תלה על הקיר בסלון הוחלפה בתמונה של אסיל עם חולצת השלום הירוקה שהוא לבש ביום הרצח וציטוט מתחת לתמונה-"לא נשכח ולא נסלח".אמא שמרה את כל גזרי העיתונים והכתבות שהיום אני קוראת מחדש, 20 שנה לאחר הרצח.
כל כך הרבה דברים קרו מאז, אבא עזב את ההתנדבות במשטרה
קראתי קצת על החדשות מערב-אלעראמשה عَرب العرامشة, הישוב הערבי-בדואי המפונה בעקבות המלחמה בצפון וזו הזדמנות להזכיר 8 נקודות מעניינות:
1. יש בדואים בצפון
2. הבדואים הם ערבים מוסלמים
3. קשה לאמוד את מספרם של הבדואים בצפון כי הלמ"ס מכליל אותם בנתוני האוכלוסייה הערבית הכללית (~70,000)
שרשור *הסיפורים מאחורי המספרים*
1.אלעד שמחיוף, הכתב של ערוץ 12 כתב שרשור מרתק בתחילת המגפה ובצל האסון הכבד שפקד את איטליה. השרשור היה על Vò כפר קטן באיטליה ועל מבצע הבדיקות שהצליחו לעשות בזמנו לכל תושבי הכפר.
היום, כמעט שנה אחרי אני כותבת את השרשור וחושבת על הכפרים הנידחים האלה
אין לי ילדים אבל אני יודעת שאם ילדים ירגישו מצוקה או סכנה כלשהי הם ירוצו להורים שלהם כדי להתעטף בחום והגנה אבל הילדה הזאת נתפסה במצלמות כשהיא רצה מבית הוריה אל הרחוב וצורחת שאמא שלה נרצחה ע"י אביה
אם התמונה הזאת לא מעוררת בנו *כולנו* טיפת חמלה ואשמה על מה שקורה אז ביי ביי אנושות
כל כך חששתי מההבדלים והנורמות התרבותיות ועשיתי אלף ואחד חישובים בתחילת הקשר כי בדואית.
'ההורים שלך יודעים שאני בדואית?', חזרתי ושאלתי כל הזמן והוא בשקט והרכות שלו תמיד היה מרגיע ואומר שזה בכלל לא פקטור
הוא צדק.
אתמול הייתה לנו הופעה פומבית ראשונה בחתונה בדואית מסורתית
אבוש ואחותי הלכו לעשות קניות לפני שבוע ובחזרה הם הביאו כל מיני חטיפים לצוותים במחסום הכניסה לכפר (משטרה ופיקוד העורף).
אחד הצעירים בעמדה שואל את אבא "זה כשר?"
"זה כשר. דאגתי גם לך", אבא ענה לו. מסתבר שאבא שם לב לכיפה של הבחור כשיצאו מהכפר ולכן דאג גם לו.
לא התפייפות. סולידריות.
*טקס החתונה הדתי*
1. הטקס הדתי בו התחתנו אני ומואייד נערך בחמישי האחרון, ב 5/5 בשעה 17:00
כשבועיים לפני הטקס, האבא של הכלה (להלן אבוש) פונה לשייח' בעל תעודה וסמכות לערוך את ברית הנישואים (בערבית عقد القران/ كتب الكتاب) ומבקש ממנו לנהל את הטקס ולדאוג לכל המסמכים.
עבור הוריי שצופים באדיקות במהדורת החדשות מדי יום היא תמיד תהיה מגישת החדשות שהנכיחה את החגים שלנו ובירכה בחגי המולד, עיד אלפיטר, אלאדחא ובברכת רמדאן קרים.
עבור אחרים זה אולי ישמע חסר חשיבות אבל עבור מיעוטים בארץ, לעיתים גם שקופים, זה באמת בעל משמעות וערך רב
@tamarishshalom
1/3 As a researcher working with the Muslim Arab Bedouin population in Israel, I must spotlight the vulnerability of this group, especially following the ongoing Iranian threats and Oct 7
The Bedouin citizens (~83,000) live in unrecognized villages without formal recognition or
המאמנת בחד"כ שואלת מה אני עושה בחיים אז הסתפקתי בלהגיד שיש לי דוקטורט בבריאות הציבור
מתאמנת שנולדה אתמול נדחפת: אז מה עושים עם זה?
לא היה בי כוח לפרט אז עניתי שעושים מחקרים כמו מחקרי הקורונה
ואז המתאמנת בתגובה מזלזלת: אז את מובטלת עכשיו
ארבע שנים של דוקטורט וסבל אבל מה זה משנה
4. ידעתי במי מדובר וזכרתי שאסיל היה ילד מחונן בבית הספר שאמא תמיד דיברה עליו כי רצתה שנהיה מצטיינות כמוהו. זכרתי גם שבכל הפעמים שביקרנו את דודה, אסיל ישב בחדר הקטן ליד הכניסה מול המחשב ושיחק בשקט. זהו.
חיבקתי את אמא ובכיתי איתה כי ראיתי אותה בוכה ולא כי הבנתי את המשמעות של המוות
12.שעומד בצד ומשקיף שהכל מתנהל כשורה. אני עונה על השאלות בהתאם. אותן תשובות. אחרי 10 דקות אני עדיין עניינית, עקבית, זהירה ועייפה.
ברכות עוקבים וחברים שצלחתם את השרשור עד לשורה זו. כל הכבוד. זה בטח מייגע לקרוא שרשור כזה ארוך.
ואם חשבתם שזה מייגע תחשבו מה זה לעמוד על הרגליים
3. "המצב מסוכן" "אין חשמל" "את לא יכולה ללכת" "אין לך לאן ללכת" אבא אומר לאמא ומונע ממנה לנסוע לעראבה.
שמעתי את הוויכוח שלהם מבעד לדלת והצעקות רק עלו. יצאתי וחיבקתי את אמא והיא סיפרה לי שאסיל בן דודה נהרג. לא יותר מדי פרטים. "את זוכרת את אסיל, זה שנסע לאמריקה? הוא מת" ושוב בכי.
15. מה זה רחוק? לא רוצה לפספס את הטיסה, אמרתי לו.
מ': זה ממש פה אבל בגלל שלא עשית צ'יק אין ולא החתמת דרכון
אבל אני בקונקשן וכבר עברתי בידוק באמריקן איירלינס. אני בקונקשן מתוק של אמא למה אני צריכה שוב בידוק.
בדרך אני שולחת הודעה למנחה המקסימה שלי לעדכן אותה.
5.ואת שובל ההרס שהמוות הזה הותיר מאחוריו
הכפר עראבה היא במצור והכניסה לכפר נחסמה אבל את אמא זה לא עניין וכל מה שהיא רצתה זה להיות שם לצד המשפחה.דודה השכיבה אותנו לישון ובבוקר למחרת כשהתעוררתי אמא כבר לא הייתה בבית. היא חזרה רק 3 ימים אחרי ההלוויה ומשם החיים לא חזרו להיות כפי שהיו
2. הטלפון צלצל באותו ערב ודודה פאטמה העבירה את הטלפון לאמא, אמא ענתה ואז הטלפון נשמט מהידיים שלה והדמעות שלה החלו לזלוג. דודה לקחה אותי ואת אחיותיי לחדר וביקשה שנישאר שם
אמא כבר התחילה לארוז את התיק ואבא שהתנדב במשטרת התנועה באותה התקופה ידע מה קורה בחוץ. כאוס טוטאלי.
סוף יום, אמא צופה בצינור ואני יושבת לידה ומכינה משהו במחשב.
אמא: את יודעת.. המגיש הזה חמוד
אני: גיא לרר? כן חמוד. הוא עשה לי עוקב בטוויטר
אמא ערביה לחוצה שלי: מה עוקב? מה הוא רוצה ממך?
😑
ואז הייתי צריכה לתרגם לה בערבית מה זה "עוקב" בשפת הטוויטר.
זה נגמר ב- אולי תעשי לי טוויטר
טוב אני מודעת לכוח של הטוויטר בהפצת מידע, עזרה וכו' אז היי אין לי חשמל בבית ואני כל כך סובלת
מזה מספר ימים יש הפסקות חשמל תכופות וללא הודעה מראש בישוב שלי. הדבר מקשה עליי לעבוד או לנשום בחום המטורף הזה!
ישראל שולחת חללית לירח אבל חשמל בסיסי ברוב הישובים הערבים אין.
@IecIsrael
השיחות הראשונות שלי עם מואייד התחילו במסע השכנועים שלו שהוא לא בוט כי לך תשכנע את חנין שיש גבר כזה!
מפה לשם התחתנו והוא גורם לי להיות קורנת מאושר בכל יום שעובר והיום אנחנו חוגגים את יום ההולדת שלו בפעם הראשונה *פיזית* מאז שהכרנו
יום הולדת שמח גבר אהוב שלי ❤️
@MoaidHathot
אתם יכולים להתלונן מפה עד מחר על הקטעים שחמתכם עשתה בשולחן החג, הדעות הימניות של האבות שלכם או על בת דודה מטורללת שאתם פוגשים פעם בשנה אבל היי זה לא מדגדג את מה שעברתי
זיקוקים בשמי הר תבור כי מה? כי חזרתי הביתה.
נשבעת. זיקוקים.
עזבו לא משנה.
אישה1 ואישה4 נשואות לאותו גבר (יעני פוליגמיה). אישה1 ככל הנראה רצחה ילד בן 6 שהינו בנה של אישה4
לנשים הללו יש שמות, קשיים ובעיקר חיים כל כך אומללים בעל כורחן הפוליגמיה היא מגיפה שקיימת כאן עוד לפני הקורונה וזה עולה לנו במחיר כבד מאוד.
הסיפור הזה צריך לזעזע כל הורה במדינה הזאת!
פקידה אמריקאית חמודה מעדכנת עבורי גם את הכתובת בישראל ושמה לב לשם המשפחה ושם הכפר.
הנה זה בא אני אומרת לעצמי, מחייכת ואומרת לה yes the same
ואז היא שואלת:
Wait so your famiy is the owner of this city?
😂 כן כן יא עיוני מה אני אגיד לך
בחיים לא חשבתי שאהיה שמחה מכדורי פלאפל וסלט כמו שאני שמחה עכשיו
המסעדה בבעלות סבא חמוד מנאבלס (שכם) שהיגר לכאן ב 74.
היה בהלם שדיברתי ערבית והיה לו ברק בעיניים כשסיפרתי לו שאני מישוב ליד אלנאסרה (נצרת)
החיוך שלו עשה לי כל כך טוב בלב
את סבתא ביקרתי שבוע אחרי היציאה מהסגר הראשון, אי שם באפריל השנה. היא דיברה וצחקה קצת איתנו
עברו 8 חודשים מאז ולא ביקרתי אצלה מחשש להדבקה בקורונה.
ראיתי שמצבה מתדרדר בשיחות הוידיאו
לפני יומיים היא הועברה לביה"ח במצב קשה עם קריסת מערכות והלב נקרע
יש דברים שהם מעבר ליכולות העל שלי
נכון רץ עכשיו ברשת סרטון עם הילדים הבדואים והפריווילג המבחיל, אז זהו שאין לי לב לשתף ולעזאזל כמה רע לב יש בעולם
שכל אחד ואחת מאיתנו יסתכל טוב טוב במראה וישאל את עצמו האם אני ארצה שהילדים שלי יחוו דבר כזה? איך לעזאזל הגענו לכאן? ומה עליי לעשות כדי שזה לא יקרה שוב?
זהו.
מסתבר ששיקלי היה הנציג היום באנדרטת הלוחם הבדואי בצפון (הם כל שנה שולחים נציג מטעם הממשלה) ומסיבה כלשהי הוא לחץ את היד למישהו כשברקע שומעים "הבת שלו דוקטור"
Well..
מסתבר שאני הדוקטור כאן והאיש היה אבא שלי (אני ואבא כמובן לא נדבר על זה לעולם)
נ.ב
#1
- הכפר השכן ام الغنم אום אלג'נם (כ- 1200 תושבים) גם תחת השיפוט של המועצה המקומית שיבלי אום אלג'נם ולכן הנתונים המוצגים מתייחסים גם לאום אלג'נם.
לא יודעת מה קורה שם מבחינת נגישות.
נ.ב
#2
- עבדתי קשה על השרשור ואשמח שהפעם כתבים שירצו לכתוב על זה יתנו קרדיט. בכל זאת.
@Nadav_Eyal
@tamarishshalom
אני מנצלת את ההזדמנות כאן רק כדי להגיד בקול שהמחווה בה תמר בירכה בכל פעם את בני המיעוטים בחגים, הייתה מרעננת ורגישה.
אולי זה ישמע שולי עבור אחרים אבל עבורנו זה היה statement על כך שיודעים על החגים שלנו ושרואים אותנו במובן מסוים. תודה על כך.
סיפרתי לאבא (אוהד הפועל תל אביב מושבע עוד מהימים של רפעת טורק) עכשיו ככה על הדרך שעזרתי בתרגום לערבית באצטדיון בלומפילד המחודש. לא ביג דיל עבורי אבל אצלו זה סיפור אחר- העיניים שלו בורקות מרוב גאווה. הוא עוד שניה בוכה 🙂 לזה לא ציפיתי
8. בפעם הבאה בה תבקרו בהר תבור שימו לב שלמרגלות ההר יש 3 ישובים, 2 מתוכם בדואים (שיבלי ואום אלג'נם)
בנימה אישית- לגדול אל תוך קהילה ובתוך ישוב בדואי ולדבר במבטא כזה ייחודי אלו דברים שאי אפשר לקחת ממני. ולמרות כל הקושי, זו זכות.
וכמובן גם את העובדה שאני חנין שיבלי משיבלי :)
שאלתי את אבא אתמול אם ראש השנה זה כמו שבת ואם דתיים נוסעים ברכב
אבא עונה לי בפירוט על מנהגי החג עד הרמה בו מסביר על העברת אש מאש
ואני בספק אם הוא מכיר את מנהגי החגים שלנו כפי שהוא בקיא בהלכות והמנהגים בחגי ישראל
13. מואייד ואבוש לחצו ידיים, כולם התבקשט לקרוא עוד פסוק מהקוראן ורק אז החלו איחולי מברוק, לחיצת ידיים חיבוקים וחלוקת המתוקים והכנאפה בשפע.
היה שם עוד זהב שהוענק לי אבל חשוב יותר מכל-
סוף סוף הצלחתי לראות את מואייד, בעלי, ולחבק אותו בפעם הראשונה בתור אישה נשואה 😊
מעמסיה דברים מהסופר לתוך השקיות של IKEA עוברת לידי גברת ערביה חמודה עם הבן שלה, היא מצביעה עליי ואומרת לבן שלה בערבית "תראה הכל רק כדי שלא תשלם על השקיות ניילון"
😅🙃
רק אספר שבגלל שאני דוברת ערבית, אני נחשפת לפעמים בעל כורחי לחדשות ותכנים שקופצים בפיד
הרוב מופיע זמן מה לפני שזה מגיע רשמית למדיה הישראלית
יחד עם זאת, מעולם לא חשבתי לכתוב או לרמוז על מידע כזה או אחר עד שמודיעים רשמית
אנשים שכן עושים זאת הם אנשים ערלי לב שלא ידעו יגון וסבל מעולם
קצת רומנטיקה כי בכל זאת-
ילדי שיבלי, אמהות, סבתות ומשפחות שלמות היו דבוקים הערב לטלוויזיה וצפו בחמזה שיבלי משיבלי
הילד הקסם הזה שליכד כפר שלם והביא כל כך הרבה גאווה לכפר והשראה לילדים רבים!
טוב זה הסיפור הכי הזוי שקרה לי בתקופה האחרונה:
חברים ממש חמודים משיקגו ניסו להשיג אותי כדי לשאול בשלומי ללא הצלחה. הם חשבו שנחטפתי לעזה או משהו אז החליטו ליצור קשר עם:
-בחורה אמריקאית שיש לה קרובת משפחה ישראלית-אמריקאית שגרה בישראל. הם סיפרו לה שהם מחפשים את ד"ר חנין שיבלי משיבלי
הבחור בfront desk היה משוכנע עד עכשיו שאני צרפתייה אז סיפרתי לו שאני במקור מכפר קטן בישראל ואז הוא התחיל לספר בהתלהבות שהוא מתכנן לנסוע לתל אביב שנה הבאה😅
לא רציתי להרוס לו אבל מצאתי את עצמי אומרת לו u should save a lot of money habibi
ואז הוא בתגובה wait habibi is in Arabic
תפסיקו לקרוא לו ילד בבקשה
בגיל הזה הספקתי כבר לעזוב את הכפר, לשחות נגד כבלי המסורת, לעבור לירושלים, ת"א וב"ש, לחיות בשכירות בתנאים לא תנאים, לסגור את הלוואת הלימודים, לעבוד, לסיים 2 תארים ולהתחיל שלישי, לשרוד טראומות בגוף ובנפש, להצטיין, להיכשל, להיאבק, לשרוד ועוד
ילד. נו באמת
אני לא מאמינה שזה קורה! הקריאות במסגד של הכפר נשמעות ברמקולים ברחבי הכפר בדרך כלל לק��יאה לתפילות או להודעה על פטירתו של מישהו וזהו. שום דבר אחר.
עכשיו השיח' נשמע מתחנן בקריאות ופניה לתלמידי בתי הספר (היסודי וחטיבת הביניים) להיכנס למערכת המקוונת ולשבת ללמוד. זה מוזר לשמוע את זה.
*אני רק אדגיש ואעדן את המילה מאולתר. קיים מגרש על מרגלות ההר, ליד בית הספר התיכון, שם כל הילדים הולכים לשחק. מצב המגרש רעוע מאוד וכשמבקשים לבנוץ אחד חדש או לכל הפחות לבנות תשתית ראויה יגיע המישהו הזה שיגיד שאין תקציב או אין מקום לבנות אחד חדש
עברנו להוראה מקוונת ויש לי סטודנטים שאני צריכה להנחות בפרוייקט הגמר שלהם והפגישות שלנו בוטלו. הם מתגוררים בכפרים הבלתי מוכרים ואין להם חשמל ומים (בעיקר עכשיו עם כל הסערה ושינויי מזג האוויר). מרגישה נבוכה להזכיר את המילה "מקוון" כשלאנשים אחרים אין חשמל בבית. ישראל 2020 היי!