הלך

ראש הממשלה אמר בכנסת לפני זמן קצר כי ״עידן היסטורי לפנינו אם רק לא נחזור על טעויות העבר *שלכם אנשי אוסלו*״. ואני שואל: כיצד יתכן שראש הממשלה שאצלו התחולל הטבח הגדול ביותר בעם היהודי מאז השואה, שאצלו המפעל הציוני ספג את המכה הקשה ביותר מראשיתו, שאצלו נכבש חלק ממדינת ישראל ליממה, שאצלו עדיין מתחוללת המלחמה הקשה ביותר שידענו, שבמשמרת שלו נהרגו כ-2,000 ישראלים, ונחטפו 250, שנפל למלכודת האסטרטגית שטמן לו יחיא סינוואר, שאפשר לחמאס להתעצם ולהתחזק, פעם אחר פעם, מבצע אחרי מבצע, שנתן לאינסוף כמויות של בטון, ברזל דלק ותחמושת להיכנס לעזה במשך שנים, שאצלו חמאס הפך מארגון טרור יחפני לישות מדינית רצחנית, שהרגיל את עם ישראל לספוג טילים ב��ל רחבי המדינה, כאילו מדובר בגשם ולא ביריקות, שהקטין את צה"ל לממדים כמעט בלתי מספיקים *שאצלו כמעט נחרבה המדינה (נתניהו למעשה הודה בכך בשיחה שקיים עם עורכי העיתונים האמריקנים)* ושעשה את כל זה בסתירה מוחלטת להבטחות שלו להיות "ביביסיטר" ו"שומר ביטחון ישראל", -הוא זה שגם מאשים את יריביו הפוליטיים בטעויות היסטוריות וגם נמנע מלקיחת ולו מעט אחריות על מחדליו שלו? אוסלו בלי ספק היה טעות. אבל היא מחווירה ומתגמדת לאין ערוך בהשוואה לטבח הבלתי נתפס של שמחת תורה תשפ"ד. ההתכחשות של נתניהו, קודם כל לאמת, אבל גם לאחריותו המלאה והישירה, כמי שהיה ראש הממשלה ביום הפלישה וכמי שעיצב את מדיניות ישראל בעשור וחצי שקדמו לה – פשוט בלתי נתפסת.