הילדה שלי יצאה עם שיער שחור חלק שמסורק לצד ויש לה מעל השפה הראשונה שקע נורא בולט כזה שנראה כמו שפם קטנטן ומאונך וכל פעם שאני מסתכלת עליה אני קצת מפחדת שהיא תגלה שאני יהודייה.
היי חברות וחברים. מדובר באותו אדם שפגע גם בי. אם זה לא רלוונטי אליכם (ומקווה שלא) בבקשה בבקשה בבקשה שתפו. אולי ביחד נצליח לגרום לפחות לחרא אחד לשלם על מעשיו. פליז, אל תפנו בפרטי כדי לקבל שם. אני לא יכולה לעשות את זה. תודה על ההבנה🖤 הרבה אהבה.
לבנזוג יש קטע שהמציא עם חברים שלו שלכל דבר מוסיפים את המילה בילוי בהתחלה ובעיקר לדברים מבאסים, למשל בילוי מס הכנסה, בילוי רופא שיניים וכו כי כל עוד עושים את זה ביחד, (כמעט) הכל יכול להיות כיף והכל תלוי בגישה, לונג סטורי שורט אנחנו בבילוי צירים ובקרוב בילוי לידה🥳
כשהייתי רווקה חשבתי שאני משוגעת. כשנכנסתי לזוגיות הבנתי שאני ממש משוגעת. לפני שבוע הפכתי לאמא וברור לי כשמש שאין בי טיפה אחת של שפיות.
בנושא אחר, בקרוב היא תתחיל להבין מה אני אומרת וכבר לא אוכל לשיר לה את השירים שאני ממציאה לה.
לבנזוג היה יומולדת בסגר שזה די מבאס אז הפכתי את הסלון לפיאסטה על החוף, את המרפסת לים עם בריכה ואת פינת האוכל לאזור קמפינג ביער. סולידי כזה. #רוצה לנוח שבוע😵
אין לי סבלנות. פחות או יותר לכלום. אני קוטעת את בן הזוג שלי כמעט בכל פעם שהוא מדבר. אני מאיצה בבת ה4 שלי כי יש לה קצב של בת 4. אני לא יכולה ללמוד לנגן על שום כלי כי זה תהליך שלוקח זמן. אני עוזבת פרויקטים באמצע ולפעמים עוד לפני שהתחלתי אותם. יושב לי בחזה גוש של אי שקט וחוסר מנוחה>
לפני הלידה פחדתי נורא שלא אתחבר מיד, הכנתי את עצמי לדיכאון כי יש לי נטייה, שלא ארגיש את זה. במציאות, מעולם לא שמחתי יותר לגלות שאני קלישאה. מסתבר שחבויה בתוכי אמא בכל תא בגוף ואני יכולה לבכות מרוב אהבה. זהו. הלך עליי.
אני בת 42 היום. זה אמור להיות התשובה לחיים, היקום וכל השאר אבל בינתיים אני בעיקר מדוכאת מכדי לצאת מהמיטה. ציפיתי ליותר. מהכל.
אולי 42 פלוס יום יראה יותר טוב.
כשהיינו במיון עם התינוקת בלילה, הרופא נכנס לחדר ודיבר בקול שקט ועדין ואז הסתכל על השעון ואמר "רגע, יש לה יומולדת עכשיו נכון?" ואז ללא אזהרה התחיל לשיר הפי בירת'דיי בגרסה הפאנקית (מצ"ב) באותו קול עדין ועם תנועות ריקוד וסיבובים שלא היו מביישים את מייקל ג'קסון, במשך 3 דקות לפחות.
היום, ב21 לדצמבר, גם פלינדרום וגם היום הקצר בשנה, אציין שנתיים להחלטה שהפכה את חיי. לפני שנתיים בדיוק נחתתי בוושינגטון דיסי. נסעתי בעקבות אהבה. כן כן. מוזר. הוא אמר שממש מתנצל ולא יצליח להגיע לשדה בגלל עומס קשוח בעבודה (בכל זאת מדען מוח) אבל בפועל חיכה לי שם עם שלט מביך בגודלו>>
כבר חודש וחצי מאז שילדתי ועדיין מתלבטת אם לספר את סיפור הלידה או לא. ואם כן - האם בפירוט ואריכות או פשוט לקפוץ ישר לקטע שבו ילדתי בעמידה על המיטה 40 דקות אחרי שנכנסתי לחדר לידה.
פתאום קלטתי שממש המון זמן לא העליתי סלפי מפונפן של היי תראו הפרצוף שלי יצא סבבה תנו לי חיזוקים חיוביים אז מאחר ואני מרגישה ונראית כמו סחבה רוב הזמן הנה הפרצוף שלי שיצא סבבה ממספר זוויות ופילטרים שונים תנו לי חיזוקים חיוביים🙏🏻💜🙏🏻
אני גאה להכריז בזאת שכרס היא הציצים החדש. היא בולטת ועגולה ממש כמו ציצים, היא חלק מהגוף שלי, והיא סקסית כי אני סקסית וכי ככה החלטתי. אין לי כוח לריב איתה יותר, אז אני מצרפת אותה. ואל תשכחו - כרס היא הציצים החדש.
הבטן כבר די ענקית, חמסה, ועדיין מדי פעם כשאני נתקלת בעצמי במראה או מורידה את הידית של ההילוך האוטומטי ואשכרה נעצרת רגע לחשוב, להפנים ולקלוט, זה מוזר לי שזאת אני בהשתקפות, שזו הבטן שלי שם, ושיש לי ילדה קטנה שרוקדת בתוכה. חמסה. כמה מוזר.
ומי שבשבילו אני תמיד אנסה לעשות קצת יותר מהכי טוב שאני יכולה. ואני אמשיך להכשל, ולעולם לא אפסיק לנסות. אז לך פיזי שלי, רציתי להגיד תודה על השנתיים האלה. הפי אניברסרי. אני אוהבת אותך.
מאז ש
@einatushka
האמיצה והנהדרת שיתפה את הסיפור שלה ב"ערות", הסיפור האישי שלי מהדהד לי בלופים מעיקים בראש ובגוף ואפילו שאין לי באמת כוח ואנרגיות לטרולים ולתגובות מאשימות קורבן - המטרה יותר גדולה מזה. הסיפורים האפורים (?) האלה, של "אז הוא לא אנס אותי, אבל אולי קצת...?">
שזוגיות טובה והורות מיטיבה מגיעות כששקט ונינוח יותר בפנים, כשאין תחושת החמצה ופוטנציאל לא ממומש. אבל אין לי סבלנות למימוש. אין לי סבלנות לדרך, אני תמיד רוצה כבר להגיע. אין לי סבלנות לכלום. מי ידע שחוסר סבלנות יכול להרוס חיים.
ספרו לי על ספר אחד (גג שניים) ששינו לכם את החיים. אבל ממש. לא קצת, לא אולי. עזרו לכם להפסיק לשתות או לעשן/ לאכול נכון/לאכול פחות/להיות שמחים/לעשות מלא כסף/לפתח כישור - לא חשוב מה זה היה, שרשרו לי בבקשה ומוזמנים לרטווט. ברכות🪻
מחר אני בת 38. מספר מוזר. 8 נראה כמו 3 שסגר את כל החלונות בבית. מצד אחד אני יודעת שוואו על כל הדברים המדהימים שקרו בשנים האחרונות ובשנה האחרונה בפרט. מצד שני, הרבה זמן לא היה לי כזה בלוז יומולדת. טוב. צ'ין אפּ. להתעודד. מחר יום חדש.
לפני שילדתי שמעתי המון על הבדידות הגדולה והאכזרית של חופשת הלידה וכמה זה חסר פשוט לדבר עם אנשים מבוגרים וכבר התכוננתי נפשית לקשוח מכל. לא יודעת מה זה אומר עליי אבל לא הרגשתי ולא מרגישה בודדה, ובעיקר לא חשה שחסרות לי שיחות עם מבוגרים. אני דווקא נהנית להמציא שירים מטומטמים כל היום.
אני גאה בעצמי על הרבה דברים. לאחרונה אפילו הפכתי לאמא שזה טרלול בפני עצמו. אבל אם יש דבר אחד שממש גורם לי להתפעם מעצמי, זה שחרף לידה, דירה חדשה, טיולים וטיסות לחו"ל, אני מחזיקה כבר מעל שנה באותה גומיה לשיער. זו שבירת שיא אישי ולדעתי קולקטיבי.
יש הרבה יתרונות בניתוק מרשתות חברתיות לתקופה ממושכת, אבל ברגע שנכנסתי לפה הרגשתי איך הכל אצלי נהיה קצת יותר חד - הלשון, תאי המוח, תשומת הלב, ואולי אפילו קצת הציפורניים. במידה בריאה כזאת. לא חשבתי שאני ממש מתגעגעת עד שחזרתי. וכפרה על קבלת הפנים שלכם.
אז נחַתּי, והוא שוב הפתיע אותי בשדה כמו בפעם הראשונה. אני מתה עליו ולא היה לי מושג עד כמה יהיה לי כיף לחזור. אני בד"כ משתדלת מאד לא להשתמש בקלישאות זולות או ססמאות שחוקות אבל לוק אט מי. אני מאושרת. מי ידע.
נמאס לי מרגשי נחיתות. עייפתי מההנחה הטבעית שלא מחבבים אותי עד שמוכח אחרת, שהאינסטיקנט הראשוני שלי הוא לפרש כמעט הכל כפגיעה, הקטנה וזלזול. מיציתי את מנגנון הפיצוי שזה מביא איתו וקצתי בתנודות האלימות של המצברוח שמגיעות כמעט עם כל סיטואציה. אין לי כוח כבר להיות כל כך דפוקה כוסאמק.
שגדל קצת כל יום כי אני רוצה לעשות ולהספיק ולטרוף כל כך הרבה ועכשיו ומהר שבסוף אני נכנסת למיטה ומעלימה את עצמי בפוך. אני יודעת קצת בהמון תחומים, אבל אין אפילו תחום אחד שהצלחתי להעמיק ולהתמקצע ולהתמקד בו. אולי כתיבה? כבר לא בטוחה.
תמיד מקנאה באנשים שלבגדים שלהם יש ריח נעים וחזק של כביסה נקייה ורעננה. למה לא משנה כמה נוזל כביסה ומרכך אני שופכת בכמות מוגזמת הבגדים שלי עדיין לא מריחים ככה אף פעם? אם אתם האנשים האלה, תנו לי טיפ! החל מנוזלי כביסה שווים (גם לתינוקות) וכלה בטריקים למיניהם. וכן אני זקנה סתמו תודה.
אני מפוזרת לרסיסים באלפי עזאזל ואין לי מושג איך לאסוף את עצמי ולעצור רגע להבין את החיים. כואב לי כל סנטימטר בגוף מחוסר משמעות וחוסר ערך ואני לא מצליחה ליישם את ההבנה שתוצאות והצלחות אמתיות באות מתהליך של למידה והתעמקות. מכשלון ועוד ניסיון, כשלון ועוד ניסיון.
חייבת להודות שאני לא מבינה את התרעומת על נשים שמשתפות בחווית של לידה טובה/קלה. מי קבע שרק לחוויות קשות יש מקום? האם מעכשיו אני לא אשתף שום דבר טוב שקורה לי שמא חלילה אפגע ברגשותיו של מישהו שלא שפר עליו גורלו? סורי. נשמע לי לא הוגן ולא נכון.
היום אחה"צ הרגשתי עייפה וזיהיתי שגם הזחל הקטן מציג סימני עייפות אז נכנסתי איתה למיטה, נתתי לה מוצץ, כיסיתי את שתינו ואמרתי לה בחגיגיות - הולכים לישון! ואז דפקנו שעתיים וחצי שינה. בא לי להתחתן עם הילדה הזאת.
(חמסה חמסה טפו טפו בלי עין✋🏻✋🏻👀)
זו לא הייתה שירה סמלית כזאת לצאת ידי חובה. הוא היה ככ מרוכז בזה ונתן את כל הנשמה שלא רצינו להפריע לו אז פשוט צפינו עד שהוא סיים. הבנזוג הזכיר לי את זה עכשיו פתאום וצחקתי איזה עשר דקות.
אתמול בעבודה מישהו שאל אם אני עומדת ללדת כי אני מתנשמת בכבדות. רציתי לענות שאני פשוט במצוקה נפשית וסטרס, והלחות באוויר מפריעה לי לנשום וגם השמלה הזאת כבר נהייתה קטנה ולוחצת ובאלי לשבת ערומה בסלון עם שוקולד לבן ונטפליקס אבל הרגשתי שזה יותר מדי מידע אז רק עניתי "עוד לא" וחייכתי.
אז ההורים היקרים האהובים והנשמות שלי באו אלינו שלשום מישראל לגור אתנו. חודש. הם ניסו עכשיו להפעיל את המיקרו במשך חצי שעה. נרשמו צפצופים מוזרים, לחיצה על טיימר, ויכוחים נרחבים והאשמות שווא. בהצלחה לנו💜
היה לנו אתמול יום נישואים, אז את כל השבוע האחרון העברתי בליקוט בפינצטה של תמונות, ושל סרטונים שאנשים צילמו בטלפון בטקס החתונה (לא היה לנו צילום וידאו), אותם ערכתי בהחבא לסרט חתונה קוהרנטי של כשעה כשאני לומדת את התוכנה תוך כדי ומטפלת בתינוקת במקביל. וכן, אני בהחלט מרימה לעצמי.
מדהימה אותי כמות הפרגון המטורפת על ההפקה שהרמתי ליומולדת של בנזוג, עוד לפני שסיפרתי בכלל שתליתי טלפון ישן בכניסה לבית כדי לצלם וידאו של התגובה שלו, שניפחתי את המזרון הזוגי עם פן לשיער כי הסתבכתי עם המשאבה, שמילאתי מים בבריכה עם קונטיינר עצום שסחבתי מהאמבטיה על עגלת המיחזור,
לפעמים כשאני מתנהגת לא יפה בזוגיות יש לי פלאשבקים לזוגיות שהייתה לי לפני עשור ונגמרה (בין היתר) בגלל אותן התנהגויות וזה גומר אותי. איך כבר עשור ככ קשה לי לשחרר את האוטומט של לראות ישר את הרע, קודם כל להתלונן, לציין מה לא בסדר, לראות שחורות, להיות שלילית. זה בלתי נסבל ומחרב את חיי
וככה בקטנה גם התחתנו והבאנו לעולם ילדה מאד חמודה. בחלומות הכי מופרכים שלי לא דמיינתי את כל זה. אחרי כמעט עשור בתל אביב ושש שנים של סטוצים ודושים, החלטתי שמספיק. שאני לא מתאמצת יותר ותהיה לי זוגיות רק אם יפול עליי משמיים הבחור המושלם. הגישה הזו שינתה לי את החיים והנפילה שלו עליי>>
קמתי, עשיתי קקי גדול, שתיתי קפה, יצאנו לריצה, חזרנו, עשיתי עוד קקי גדול, ותכף נלך לאכול בראנץ' משולב עם מופע דראג ואח"כ למקום של באולינג וארקייד שנקרא "דה אלינור". בוא יומולדת 36, ננסה להיות טובים אליי🎈🎉🎊🎁💖
וואי לא יודעת מה קורה באינטרנט הכל רע ונורא ואיום ומפחיד ומזעזע כולם מתים ו/או אונסים לא יכול להיות שזה רק אצלי וגם ככה עוברת עליי תקופה מהקשוחות ביותר שהיו לי אני לוקחת הפסקה זה מחרב לי את החיים. מספיק. אני אחזור כשאצליח לעלות מהמצולות האלה.